לזכרה של אפרת – גונן רייכר, מזכיר הקיבוץ

אפרת נולדה בחודש פברואר שנת 1956, בת שנייה להוריה חיה ויוסף.

אפרת נולדה כפגה – לפני זמנה והייתה קטנה מאד. אחד מהדודים של המשפחה, שהיה רופא, הרגיע את כולם ואמר "זו עוד תעשה דיאטות".

אמר ולא ידע מה אמר, אהבת הבישול הייתה עבור אפרת למעין דרך חיים. בזאת בחרה ומזאת נהנה הקיבוץ כולו לאורך שנים רבות.

אפרת חוותה כמו רבים מאִתנו ילדות מאושרת בקיבוץ. חברת ילדים בקבוצת מעין ושנות התבגרות בקבוצת איז"ף במוסד.

בצבא שירתה באוגדת סיני ושם, מסתבר בדיעבד, הצטלבו דרכיה, ולא בפעם האחרונה, עם דרכיו של לייזר שעתיד להיות בעלה ולטפל בה בעת מחלתה, "במסירות שאין לתאר" (דברי ליאת).

לאפרת התאימה כנראה קביעות ושגרה. את כל חייה הבוגרים (כמעט) חיה בקיבוץ שובל וכל שנות עבודתה (כמעט) הקדישה למטבח ולבישול.

ילדים טובים ומוצלחים נולדו עם הזמן – ליאת ואלון וירדן.

ילדים טובים ומוצלחים. אפרת, את התגאית בהם ובצדק והם ראו בך "אמא למופת" (לביאה ששמרה על הגורים" דברי לייזר).

מה נאמר לכם, ילדים. לכם ולבני ובנות זוגכם שאפרת העריכה כל כך. (רק לאחרונה אמרה ללייזר – איזה מזל שיש לנו עם בני הזוג) – מה נאמר? כיצד ננחם אתכם שאבדתם בתוך ימים ספורים גם סבתא וגם אם.

קשה למצוא את המילים המתאימות. קשה גם להתאים מילים שינחמו את כאבכם, מורדי ורונית, שאך לאחרונה אבדתם אם ועתה גם אחות.

ולך לייזר, שבעיני אתה אמיץ כל כך, ונדיב ואופטימי והדרך שבה טיפלת באפרת וחיית אִתה ואהבת אותה היא מקור השראה לכולנו. מה נאמר לך?

משפחה יקרה, המילים קצרות אולי וקהות, אבל רק זאת אומר : כקהילה זכינו להכיר את אפרת, את מבטה המחייך שהאיר את היום, וליווינו, גם אם מרחוק, את אמא שלכם בשנים הקשות שעברה, בסבל ובמכאוב.

כקהילה נשמר בלבנו את זכרה של אפרת. וכקהילה אנו מבטיחים לכם להיות כאן בשבילכם לכל דבר, גדול כקטן.

אין אולי בנמצא נחמה לילדים שאבדו אם ולבעל שאיבד רעיה, ובכל זאת, אנא קבלו את מילות הניחומים הדלות הללו וראו בהן את דבריה של קהילת שובל כולה.

נוחי בשלום אפרת על משכבך.

יהי זכרך ברוך.

ניסן תשע"ז אפריל 2017

התעוררתי ב- 02:20. זו השעה שבה העירו אותי לפני שלוש שנים ואמרו מילה אחת "מצטערים..." ידענו שעבור אפרת למות באחד באפריל זו לא אופציה... היא חיכתה עד תום היום ההוא... והשתחררה מכאבים וייסורים. והיום, אני לא מצליח להשתחרר מהמחשבה מה היה קורה עכשיו, בזמנים הזויים כאלו, עם "מחלות רקע". שלוש שנים בלעדייך. מבוגרים ומבוגרים פחות עם מחלות רקע נקטפים מידי יום ואנו, עם העצב הפרטי שלנו, יודעים שכל מקרה כזה הוא משבר למשפחה, ממנו צריכים לדעת איך לצאת, איך לשמר את זכרך, מורשתך... שלושת הילדים שלנו יחד עם הדור החדש והמופלא שהם מגדלים עושים זאת בהצלחה מרובה. אחותך ואחיך והמשפחות המורחבות (קוברסקי, שלח, מורטון) דואגים שהדבק, שאת היית חלק גדול ממנו, יישאר פעיל, חם ואוהב. גם החברים, מכל המעגלים, מקפידים שהקשר בל ינתק! בצוק העִתים ההזוי הזה לא ניתן לקיים אזכרה כפי שהיינו רוצים... נשמר את זכרך וירטואלית, נעלה למקומך תחת עץ הזית... ביחידות, אבל ביחד... איש איש בזמנו, עם משפחתו הגרעינית ועם הידיעה שכולנו נוצרים אותך עמוק בלִבּנוּ.

(פורסם בפייסבוק)