ליווינו אותך, יהודית לאורך רוב חייך. כל תקופת ההתבגרות עם הגעתך אלינו בגיל ארבע-עשרה ובמשך כל תקופת בגרותך.

תמיד דעתנית ואכפתית מאד לכל הקורה סביבך, מצויה ומעורבת בעניינים.

היית לנו ולעוד רבים אחרים מורת דרך בכל הקשור לתרבות ולאמנות, בכול – החל מהצגות, סרטים, מופעי מחול ומעל הכול – ספרים. הספרים אשר היו לידידיך הטובים והשכלת להפוך את אהבתך אליהם למקצוע שדרכו יכולנו, אנו ואחרים להתעשר משפע ידיעותיך וממקצועיותך.

בצבא חווית לראשונה בית חולים וניתוח – אבל מעולם, לאורך כל הדרך לא התלוננת, התייאשת או הרמת ידיים.

גם כשחלית במחלה אכזרית וארורה זו – לא נתת לעצמך הנחות והמשכת, בכל כוחך, ליהנות ממה שכל כך אהבת.

עד הימים האחרונים היית עצמאית ועזרת לנו לעזור לך. המשכת להתעניין ולהיות מעורבת בקורה סביבך.

למרות כל הקשיים התמקדת בטוב ובחיובי והקפת את עצמך באנשים שהיה לך טוב עִמם.

תחסרי לנו מאד, יהודית. נוחי בשלום.

חשבתי הרבה בחודש האחרון על יהודית. הרגשתי שפתאום נעלמה. יהודים עם הנוכחות החזקה היודעת בדיוק מה היא רוצה. לא ממש הצלחנו להיפרד, למרות שבילינו יחד הרבה בתקופה האחרונה.

יהודית הגיעה אלינו כשהייתי ילדה והצטרפה לאחים הגדולים, המפנקים, הצוחקים והמשחקים ברמי ובשש-בש.

בכל השנים מאז שמרה על קשר. הגיעה אלינו עם המשפחה כל שבוע והייתה חלק מהאירועים המשפחתיים.

הקשר שלי עם יהודית התחזק בשנים האחרונות. היא הקפידה לצ'פר את ילדיי במתנות ובהפתעות והיו לה רעיונות והצעות בתחומים רבים. לפעמים היה בהם עוקץ ולפעמים פתרון חכם.

נהניתי במיוחד מהאפשרות לקבל מיהודית עצות בזמן אמת מחנויות הספרים ומההמלצות המצוינות לסרט או להצגה.

יהודית חלתה במחלה קשה. לצִדהּ יכולתי לראות את הכוח ואת האמונה שבה. היא המשיכה לתכנן את הטיול הבא ואת העתיד.

וכך היא שמורה בזיכרוני.