דברים שנאמרו ליד הקבר הפתוח – אלי לוי (מזכיר)

חובה של כבוד היא לקיבוץ שובל, חבריו וילדיו להרכין ראש ולספוד למדיה, שהלכה מאִתנו השבוע בלא עת ובחטף.

מדיה באה לארץ מתוך ההרס וההשפלה שהמיטו על היהודים. אצלה –מתוך הייאוש פרצה התקווה, מתוך הכאב צמחה הכמיהה לחיים אחרים, שיש לבנות במו ידיך.

ייחודה היה ביכולת להתחדש ולראות אפשרויות נפתחות. הכישרון לעודד את הקרובים אליה לשאוף ליותר טוב, תוך צמידות למציאות.

היא עשתה את זה עם בני המשפחה ששאבו רסיסים מתוך הנחישות שלה ופיתחו אותם, כל אחד בדרכו.

היא עשתה את זה בעבודה – במשתלה, בקומונה, במתפרה, בתפקידים בקיבוץ, בהדרכת צעירות ומבוגרות, בעמידה על דעתה.

תקופה מסוימת עבדנו יחד תחת קורת גג אחת, במה שהיה בית התינוקות הראשון של הקיבוץ, בו נולדו התינוקות שלה והתינוקות הראשונים שלי. היא יצרה דגמים ורצתה להפיץ אותם. היא הדריכה תופרות מהאזור במה שהיה התחלת מערכת החוגים של המועצה. באותה תקופה דיברנו הרבה ולמדתי ממנה הרבה. הערכתי מאד את החוכמה שלה.

לפני כשנה אמרה מילות ברכה לנכדה בת המצווה. ברור היה שקיים קשר ידיות עמוק בין אישה נבונה, בעלת ניסיון ומלאת אהבה, לבין נערה מתבגרת שהחזירה לה בהערצה. אלה רגעים שהזמן לא יכול להם.

מדיה, היו לך חיים מלאים ועשירים.

חברי שובל אבלים על מותך וחולקים לך כבוד אחרון אישה אמיצה ואהובה ומשתתפים בצער המשפחה.