דפי הנצחה

דברים ליד קברו – ראובן ג' (כץ)

אבא יעקב סקורניק שימש לנו סמל לשילוב דורות.

הוא בא אלינו ספוג תורה וחכמה יהודית, כיהודי גאה שכל תלאות החיים לא יכלו לו והשתלב במסכת חיינו באותה גאווה וזקיפות קומה יהודית, שהייתה כולה חלק מאישיותו.

לא פעם התפלאנו באיזו מידה סיגל לעצמו בצורה העמוקה ביותר את דרך חיינו ואפן מחשבתו, זה מצא את ביטויו הנעלה ביותר בדבקותו לעבודה היומיומית. אבא סקורניק שבא אלינו כלמדן, חי בתוכנו כחלוץ מגשים במלוא ההכרה והגאווה.

הוא הזדהה עם הקיבוץ עד כדי שמירה קנאית על ענייני הכלל ועל רכוש הכלל.

שילוב זה בין ערנות רוחנית ועבודה גופנית יכולים לשמש סמל אף לדורות הבאים. אנחנו, שעבדנו אתו, הוקסמנו מחכמתו וממעשיו הרוחניים. לא עבר יום ללא אנקדוטה, שלא חסרה בה בדיחות הדעת ואף הלצה שובבנית, ומוסר השכל בצדה. ראינו אותו גם בימים קשים שעברו, לא פעם, על העם, על הקיבוץ ועליו ושאבנו כוח מדרך עמידתו ומכושר התגברותו.

לא שמענו ממנו מילת ייאוש ולא אנחה. באוזננו השמיע משאלה אחת ויחידה, והרגשנו שהייתה זו משאלה מכל מעמקי נפשו, שעוד יזכה לעת זקנה לימי שלום לעם ישראל ולעולם כולו.

19.07.1970

אימא נולדה בעיירה מקוב מזוביצק שבפולין בשנת 1898. היא סיימה בית ספר יסודי ותמיד סיפרה שהיה חוק פולני או גרמני שאפשר ללמוד רק לילד אחד מכל משפחה. איכשהו היו מקבלים גם פרטיים. הם היו לומדים כמה שנים ואחר כך היו שולחים ילד נוסף כי היו במשפחה חמישה ילדים.

סבא סחר בדברים רבים. גם בתבואה. אפשר היה להגיד שהיה ממעמד גבוה יותר מבחינה כלכלית. היה במצב טוב מבחינה כלכלית.

הם התחילו 'לצאת' בגיל חמש-עשרה. גם אימא הייתה פעילה מאד בתנועה הציונית. שניהם היו ציוניים. אימא הייתה ציונית כללית ואבא היה שמאלני יותר והיו ויכוחים רבים בנושא.

הם נישאו בשנת 1919. אבא היה בן עשרים ושלוש ואימא בת עשרים ואחת. בהתחלה גרו, כפי שהיה מקובל, אצל ההורים ומאוחר יותר הוריה של אימא נתנו להם את הבית ופרנסה. במשך זמן מה אבא היה מורה בעיר אחרת כי אצלנו כבר לא היה בית ספר יהודי ואבא רצה להמשיך לעבוד בהוראה. זה היה קשה מאד לאימא ואחרי שחזר ניתנו להם הבית ופרנסה. נולדו להם שלוש בנות.