|
|||||
מוטיק נולד בדגניה ב' בעשרה בנובמבר 1954. באחד בינואר 1958 נפטר מוטיק. זה אך מלאו לו שלוש שנים. אנגינה שהסתבכה גרמה לדלקת פרקים והדלקת הגיעה למוח. מחוסר הכרה הבאנו אותו לבית חולים הדסה בבאר-שבע. כעבור יומיים פסק לבו לפעום.
מוטיק, אך לעתים רחוקות יקרה ששם כה יהלום את נושאו כשמך שהלם אותך. כה מתוק היית, כה מלא חן, כה מלא חיים עד שכל הבא במגע, ולו החולף ביותר, עם אישיותך הקטנה, הוקסם ממך כבמטה קסם. כולם אהבוך – עד כדי כך שלא פעם חששנו פן יבולע לאופייך הרך מרוב אהבה ותשומת לב. מנהיג היית בין הילדים, ומשכת אותם אחריך לתעלולים והרפתקאות של בן שלוש, בצימאונך הרב להכיר את העולם. כה אהבת את הטרקטור ואת הפרח, את העץ ואת כל החי. מלא מרץ היית עד בלי די. הכול היית צריך לעשות מהר-מהר. "לעבוד" מהר, לאכול מהר, לשחק פן לא תספיק. לא הספקת מוטיק. רק שלושה אביבים פעם לבך הקט – ונדם. זיכרונך לא ימוש מכל שהכיר אותך. (דברים על קברו) מוטי והשמש מעטה דקיק של ערפל במערב. השמש ככדור זהוב גדול תלוי עומד בשולי הרקיע. - אמא, מה זה כדור? מצלצל קולו של מוטי כמוצא מציאת יקר. - לא, זו השמש, היא שוקעת. - אני רוצה את זה! בואי נלך לשם! - אי אפשר, מוטי, זה רחוק, רחוק. מוטי מושך בידי לעבר כדור השמש. ואם תשקע לפני שנגיע, ודאי ימצא הילד כדור אחר בדרכו או משחק להתפייס בו, הרי כל כך קל לפייסו בכל דבר עניין. התחלנו ללכת והשמש שקעה. לא הספקנו כמעט לאחוז בידו הקטנה. כל כך מהר שקעה השמש ... ופתאום. . דברי מולה במלאת שנה:  . על מצבתו של מוטיק כתבה לאה: חסד עושה לו הטבע לצמח שחייו קצרים ומותו טרם עת: שמקדים לפקוח ניצניו לפרחים ומבשיל פריו אמנם קטן הוא הפרי – אך הכל בו . | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
אגין מרדכי (מוטיק) | |
