אבא יקר שלי,

כאן בין משפחה וחברים

בין שדות ירוקים ומרחבים אין סופיים.

האדמה הזאת שבעצם לא נטשת כל הזמן,

האדמה שעליה חיית ובתוכה אתה נטמן.

אבא שהאמין מאד בדרכו החלוצית

וראה יצירה חשובה בדמותה הקיבוצית.

אבא צעיר עם נשמה של רפתן

ומתייחס בכבוד לכל אדם ואדם.

אבא שזכורות לי הרבה שעות

של דו שיח והחלפת דעות

שיחות שהיו ספוגות בחכמת חיים

והן אבני דרך בלבי עד היום.

הדרך שבה חיית הייתה מלאת משמעות

ואנו בצִדיך הלכנו מלאי התפעלות

החיים בשבילך היו מלאי הנאה ויצירה

עשית הכול לשבור את השגרה.

היית בשבילנו דמות אב מאד מיוחדת

ותמיד ראיתי אותך אופטימי ואמיתי

מלא ביטחון עצמי ושמחת חיים

מחפש לדעת מה טומן בחובו העתיד

סקרן לראות ארצות ותרבויות

והכול דרך מצלמות ועדשות.

בשעותיך הקשות ישבנו סביבך משפחה חזקה ומאוחדת

והחזקנו את ידך מלאי דאגה ואהבה

חשבנו איתך וכיבדנו את רצונך

ואתה בדעה צלולה לכת לעולמך

אנו נפרדים היום מאבא סבא שכל כך אהבנו

ובכל אחד מאיתנו נשארה פיסה מדמותך

יהי זכרך ברוך

ובלִבנו תישאר לנצח.

 

דברים לזכרו של יוחנן – שאול קירשנר

הכרנו את יוחנן זה עשרות שנים. מעל לשישים שנה. החל מצעדיו הראשונים של קיבוץ "אילת" בנתניה. עם הפרה הראשונה שהוא טיפל בה, דרך ראשית הקמתו של קיבוץ שובל כאן, כשכל מה שאתם רואים היום הייתה אדמה ללא צל, אבק נישא ברוח. הוותיקים בינינו זוכרים בוודאי איך יוחנן והחברים שכבר לא אִתנו פיתחו כאן רפת לתפארת.

במשך כל השנים צעדנו זה ליד זה ולא תמיד זה עם זה. עד אשר הזדמן לי, בעשור האחרון, להכיר את יוחנן יותר מקרוב כחבר, כידיד. בטיולים הכרתי אותו ללא כל מחיצות. בנסיעות שעשינו יחד, כאשר נתקלנו בתקלות ובמכשולים – כאן חסרה תעודה, פה אבדה מזוודה. יוחנן התייחס תמיד לכל האירועים בשיא השלווה ובסבלנות. "אין צורך להתעצבן, הכול יהיה בסדר", כך אמר וכך היה באמת.

אבל, קודם לכול, הכרתיו כאדם שקל להיות על ידו. תמיד ידע להתחשב בזולתו, עזר כשהיה יכול. כך הייתי רוצה שכולנו נזכור אותו, כי דור הזוכרים הולך ופוחת.

רחל, הבנות והנכדים כאשר דיברנו, יוחנן הזכיר, לא פעם, את דאגתו לשלומכם.