הספד שנשאה בלוויה חסיה ישראלי, מזכירת הקיבוץ

אברי נולד בכפר קטן באזור קרפאטורוס למשפחה בת שישה ילדים. משנת 1941 החלו לנוע בדרכים, להיות מגורשים, להסתתר, ואף להילקח כילד למחנה ריכוז. כמעט כל משפחתו נספתה בשואה. אברי ואחיו הגיעו בסופו של דבר לבית יתומים בבודפשט. בסוף המלחמה, 'השומר הצעיר' ארגן את הילדים לעלייה ארצה ולאחר עוד חודשיים בקפריסין הגיע לכפר הנוער בן שמן.

אברי הגיע לשובל בשנת 1950 עם חבורה מלוכדת של ההונגרים. חבורה שמחה ועליזה שתרמה רבות לאופיו של קיבוץ שובל.

כאן הוא מצא את סבינה. גם היא ניצולת שואה.

ויחד, כשני צעירים שהחיים לא האירו להם פנים בילדותם, החליטו להקים משפחה! והקימו חיים שיאירו פנים להם ולבני ביתם ושכולם יהיו מאושרים ולא חסרים דבר.

על חוויות משפחתיות אין ספור יודעים ילדיו לספר, ומסתבר שכל בקשה שיצאה מפי הילדים – אברי הזדרז וביקש למלא.

במיוחד הקפיד לתמוך ולאפשר לאשתו האהובה, סבינה, לממש כל דבר שהעלתה על דל שפתיה.

אברי היה חבר קיבוץ שבעים שנה! נעים הליכות, אוהב אדם ומוכן תמיד לעזור.

אברי היה מופנם, מאד מסודר ושקט, אך תמיד מקשיב ושמח להיענות לכל בקשה ומשימה שמתבקשת. רוב חייו היה מוסכניק. ניהל את המוסך, עבד גם במנפטת הנגב, ולאחר מכן שרת את החברים בענף החשמל. מקצועי לעילא ולעילא.

בעוד חודשיים אברי היה חוגג יום הולדת תשעים, וזו בהחלט אריכות ימים ראויה ומכובדת שלה זכה. חיים שלוים, אם כי עם די הרבה תרופות, ידע כיצד ליהנות מהדברים הקטנים בבית, כל אלה היו מנת חלקו וכמובן – האור הגדול בחייו הם – ארבעת ילדיו והמשפחות עם הנכדים שהם הקימו.

אברי היקר שלי,

היינו יחד הרבה שנים, שנים טובות ומאושרות.

גידלנו יחד משפחה וילדים לתפארת וזה היה לנו הדבר החשוב בחיים.

הילדים והנכדים הביאו לנו אושר רב בחיים.

הייתה בינינו הבנה מלאה וזה הקל מאד על הרבה דברים בחיים.

אברי, תודה רבה על כל השנים הנפלאות שבילינו יחד.

הספד שנשאה מרגנית בלוויה

אבא יקר,

רוצים לומר לך תודה על כל השנים שתמכת, עזרת, הדרכת והיית אוזן קשבת. זכינו באבא נפלא.

יש לנו הרבה זיכרונות טובים מהדברים שעשינו יחד.

במיוחד זוכרים את המקלט של חובבי הצילום שבו עזרנו לך לפתח תמונות ואת הנסיעה בקומביין בשבתות בעונת הקציר.

זוכרים איך היינו אוספים יחד את הפקאנים לעוגות של אמא. איך היינו מקימים את האוהל בחופשות המשפחתיות באילת ובכינרת. ואיך התגייסת תמיד לעזור לאמא עם הכנת הפחזניות המפורסמות שלה.

לאורך השנים ניהלת את המוסך, לאחר מכן עברת לעבוד במנפטה ליד אופקים וסיימת בחשמלייה. ניכר שאהבת מאד את פועלך והיית מאד מוערך ואהוב.

בשבתות, היית שותף ל"צוות ההונגרי" במטבח והיית אחראי על הכנת מרק הבצקניות המסורתי, הפירה וטיגון השניצלים.

אבא,

השקט שלך מדבר בעוצמה.

הנך נעים הליכות, מתחשב ורגיש לזולת, רגוע וסובלני.

אכפתי, יסודי, מקפיד על הדברים הקטנים, מחושב ושקול.

איש משפחה למופת, נאמן ומסור.

תמיד היה אפשר לסמוך עליך שתהיה לצידנו בכל מה שנבקש.

אבא מדהים וסבא מושלם.

ליווינו אותך בחודשים האחרונים של המחלה. צוות ההוספיס של שובל ליווה אותך ואותנו בכל שעה שהיינו צריכים ואִפשר לך את הפרידה בדיוק כפי שביקשת – ברוגע, בשלווה וללא כאבים בבית שלך.

התחשבת בנו עד הסוף ואתמול הספקנו להיפרד ולומר לך כל מה שעל לִבנו.

זו ההזדמנות להודות בשמי ובשם משפחתי להמון אנשים בשובל שליוו ועטפו אותנו.

לרוזלי שדאגה וליוותה את אבא כבר תקופה ארוכה בטיפול מסור. רוזלי – הוא אהב אותך מאד.

לצוות ההוספיס – עידית, איגור, שירן ומינדי – שאין לתאר את מסירותם.

להדס, אורלי ומירה שליוו לאורך השנים.

ולשכנים הנהדרים שתמיד התעניינו ותמכו באבא ואמא.

אוהבים אותך והמון תודה על הכול.

כל אדם קרוב ההולך לעולמו גורם לעצב ולכאב לב, שבעתיים פטירתו של אברי.

מעבר להיותנו שכנים במשך שנים רבות, יצא לי לעבוד עם אברי במשך מספר שנים – אברי כמרכז המוסך ואני – כמרכז המסגרייה. אברי איש נוח לבריות. היה בינינו שיתוף פעולה. אברי, בדיבורו השקט והאיטי אִפשר יחסים חברתיים נעימים, על אף התנאים הפיזיים – רעש המסגרייה הפריע לעובדי המוסך, ולנו – ריחות עשן הטרקטורים. אברי הצליח לפתור את הבעיה על ידי בניית קיר שהפריד בינינו ומנע את המריבות.

אברי היה איש טוב לב. יכולתָ להיעזר בו בתחומים הרבים שידע.

יחסו עם הילדים היה יחס מיוחד. בזמן מחלתו שהחמירה, לא היה יום שאחד הילדים לא הגיע לביקור. הם דאגו לכל הצרכים האפשריים כדי להקל על אברי. יש לי הרבה הערכה למשפחת הופמן.

סבינה, חברתנו הטובה לאורך שנים. גדלנו, רוני ואני ביחד עם אחרים, בכפר הנוער בן-שמן, מכירים מגיל עשר. ליווינו אותה לאורך מחלתו של אברי.