דפי הנצחה

לאה לבית סמסון נולדה בברלין באוגוסט. בת יחידה בבית שלא היטיב איתה. לאחר התפרקות התא המשפחתי, מצאה עצמה בגיל אחת-עשרה לבד בבית יתומים.

בסוף שנת 1938 דאג הדוד שאחייניתו תעלה לארץ ישראל וכך הגיעה לאה לבן שמן. נערה בת ארבע-עשרה בארץ חדשה ועם קבוצת השתייכות ערכית וחזקה שתהיה בעבורה מעטפת של יציבות שנים רבות.

חניכי בן שמן יצאו להכשרה בקיבוץ מזרע ומשם הגיעה לאה לקיבוץ אילת-נתניה. לאה הפכה לרפתנית – חרוצה ומסורה לעבודה עד בלי די.

בנתניה הכרת את אהרונצ'יק ז"ל. הקשר הזוגי התחיל בשובל. שניכם אנשי עמל – אהרונצ'יק היה שר החוץ המשפחתי ובבית – את הדומיננטית. והקן גדל... בשנת 1950 נולד דורון, אחריו רוני, אִתַי (ללא י') , יואל ועינת. הבית התנהל לפי כללי הקיבוץ המלאים. המקומות שבהם נתת דרור ליצירתיות ולרגשות היו בעבודות יד, בגינון ובמטבח – אפייה מוקפדת, וארוחות משפחתיות שבהן מככבים "סלט שטוח", סלט קצוץ... החומרים פשוטים והטעמים והתיבול מושלמים. הכול ביד אוהבת ומוקפדת.

השליטה במלאכות היד הביאה אותך ליכולת מופלאה של סריגת סוודרים על מכונה חצי אוטומטית שהייתה בזמנו פלא פלאים. הכול כמובן לפי הסדר שנקבע מראש. כל ילד/ה זוכים לסוודר "סריגת בית"... בידייך הנפלאות סרגת גרבים לתינוקות שרק נולדו, הכנת חבילות לחיילים והצטרפת לכל גיוס ומשימה שיש בהם עשייה ומאמץ.

לאורך השנים פתחת את בית המשפחה לבנות מהאולפן ומהמתנדבות שחשת שהיו זקוקות לתחושת בית ולמוגנות. עם חלקן שמרת על קשר שנים רבות. מי כמוך היודעת מה זה להיות ולהרגיש לבד.

בראשית שנותיו של הקיבוץ חווית משבר חברתי ואישי כשחברייך הטובים נאלצו לעזוב את שובל. הצטערת שלא עזבת עם הסנה'איסטים והגדרת מחדש את יחסייך עם הקיבוץ, בלי לפגוע אפילו טיפונת בתרומתך ובמסירותך לערכי העבודה.

בסוף שנות השמונים, אהרונצ'יק עבר אירוע מוחי ועד למותו – היו שנים פחות טובות. טיפול מסור ודעיכה של מי שהיה בעבורך משמעותי ואהוב.

הנכדים זיכו אותך בתואר הנכסף – סבתא וגם הפרק הזה היה מעשי מאוד – עם כל הפינוקים של תוצרי המטבח ועם דעה ברורה על כל דבר ועניין.

עם אסף, בנם של דורון ואפרת נרקם קשר מיוחד ויוצא דופן והוא הפך לאיש סודך. בטחת בו ושיתפת אותו בצוואתך הרוחנית עם מסרים ברורים ליקירייך.

לאה – אהבת את הטבע – לטייל , לצאת. סקרנותך הביאה אותך להשתתפות בחוגים רבים. לא חששת לצאת לגמלאות – לא היה לך רגע אחד של שעמום וחלילה לא של בזבוז זמן.

השנים האחרונות הביאו איתן מכאובים וייסורים. ככל ששקעת וצלילותך כבר עמומה – כך היית שלווה יותר ורגועה. סלדת מטקסים ומכל מה שמסמל מבחינתך דת ובחרת בפרידה שונה מהעולם. כזו שמחזירה אותך אל הטבע ואל השדות שאהבת.

דורון, רוני, אתי, עינת, יואל וכל בני ובנות המשפחה – קיבוץ שובל משתתף בצערכם.

לאה – ילדותך נגזלה ממך ומתוך היתמות והבדידות, זכית להזדמנות שאותה ידעת לשמר כל חייך – להיות שייכת בזכות ולא בחסד – ליישם את עקרונותיך ואת תפיסות עולמך בביתך פנימה ולבחור את דרכך האישית בשילוב יכולת מופלאה של שמירת הכללים הקיבוציים בצורה מוקפדת. כאן הקמת את ביתך, כאן נולדו ילדייך.

להתראות לאה – השיר לא תם.

יהי זכרך ברוך.