הספד לאמנון – אורית

כאן בגבעה הזאת, שרבים וטובים נחים בה, כאן אנחנו מקיימים את הבקשה הברורה והחשובה שהייתה לך. היה חשוב לך להיקבר בשובל. היום אנחנו משאירים אותך כאן, במקום שבו חיית את כל ילדותך...

היינו אחים של ארבע עד שבע בערב ובשעות האלה אתה תמיד העדפת לשחק בחוץ עם הבנים – כדורגל, הקפות, מחניים ודגלים, ובכל זאת שלושתנו – אתה, יהל ואני, אוהבים את אותו הקוקוס הוורוד, את אותו המרציפן, אותה חיבה עזה למתוקים ואת אותם הסנדוויצ'ים עם העוף... כמו שרות הייתה מכינה...

זוכרים בגעגוע את הנסיעות לדירה של הסבא בתל אביב, עם הג׳לי האדום במקרר, המיץ פטל והשייט בירקון...

משלושתנו, אתה היית אחראי על הנוסטלגיה והמשפחתולוגיה – מי שייך למי ומה הקרבה המשפחתית בין זה לזה...

באיזו התלהבות ארגנת סיור בעקבות לוחמי חטיבת הראל – למדת את הציר והדרכת את כל המשתתפים בטיול.

הפתאומיות של האירועים הממה אותנו. לא הבנו מה פתאום התקף לב? שלושתנו, גם אתה, יהל ואני לא הבנו איך ענייני לב קשורים למשפחה שלנו...

ואתמול, כשציפי צלצלה בלילה ואמרה – אמנון מת, ההלם והשוק היו כל כך גדולים, שהמילים פשוט נגמרות... היה שלום קירשנר שכמוך...

אורית

רוני וזאבי

אמנון שלנו

לא רוצה להיות במצב הזה, לא מאמין שזה אמיתי,

מה שכן אמיתי –

"אמנון לאן נוסעים השבת?"

אמנון עונה – "מה הבעיה נפגשים בצומת נחשון, הקפה עליך! המסלול עלי."

כל-כך פשוט, כל-כך יפה. כל-כך הרבה שנים נפלאות טיילנו, בילינו מאילת עד החרמון וכשזה לא הספיק גם טורקיה עם הילדים, פורטוגל, כרתים, קירגיסטן עם מיכל וצביקה... ובעוד חודש מתוכנן מרוקו בדיוק כמו שחלמת, עם הגיפים לחצות את הסהרה...

אבל כל זה נפסק ברגע אחד נורא!

אמנון הג'יפאי, הקצין, הלוחם בהתשה ובמלחמת יום הכיפורים, ומג"ד היחמ"ן. את כולם ניצחת ובגדול.

אמנון, גדלנו ביחד מעל חמישים שנה מאז שראינו את הזוג הצעיר ציפי ואמנון בגבעת חביבה. זוגיות נפלאה שזכתה לחגוג לפני כחודש חמישים שנות נישואים. הקמתם משפחה לתפארת, ליווינו ביחד כל לידה, כל חתונה, כל נכד חדש שהצטרף.

את המילה ציפי ואמנון אומרים כמילה אחת תמיד ביחד!

למה הלכת מאיתנו???

הקמתם משפחה מופלאה שהייתה לגאוותכם.

ולכולכם – ציפי

אביגל ואדוה

יותם ועדי

נטע ואימרי

אין לי מילים לנחם אתכם.

תודה מכל הלב על כל השנים המיוחדות שחווינו ביחד.

בוכים ומחבקים

רוני וזאבי