הספדים בלוויה

רונה פויירינג, מזכירת הקיבוץ

רוביק נולד להוריו יעקב ורחל ז"ל במאי 1928 בקהיר, מצרים. מקורה של משפחת גאון באיזמיר. כששקעה האימפריה הטורקית היגרו ממנה האחים לבית גאון ויעקב, האב, הגיע לקהיר. הבית שבו גדל רוביק היה פתוח וליברלי והחינוך בו היה על בסיס כבוד וסיוע לזולת. הבית היה חילוני וציוני ויעקב תמך ברוביק שהצטרף לתנועת 'דרור-הבונים'.

רוביק ושני אחיו למדו בבית ספר אנגלי נוקשה, שהקפידו בו, בנוסף ללימודים, על פעילות ספורטיבית, על תרבות שיח וויכוח כשפתרון הבעיות הוא בדיאלוג ולא במריבה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה, הלאומניות המצרית החלה לגאות ופעילויות התנועה התקיימו בבתים הפרטיים במסווה של "ערבי ריקודים". רוביק חלם ללמוד רפואה, אבל התנועה אסרה על בוגריה ללמוד באוניברסיטה. למרות הפצרות אביו שייסע ללמוד בצרפת, דין התנועה הכריע... המתח בבית גבר כשרוביק ראה את דרכו בהגשמה ובחיי קיבוץ וניסה לשכנע את ההורים שכך צריך להיות. אביו חשב שבעת הזו כל אחד צריך לחשוב רק על עצמו.

באחד הלילות בחודש מאי 1948 נלקח רוביק הצעיר יחד עם כל פעילי תנועות הנוער החלוציות והפעילים הקומוניסטים למעצר על ידי הבולשת המצרית. המעצר נמשך כשישה שבועות ומנהיגי הפעילות שוחררו בהסכם מיוחד לצרפת. רוביק עזב את מצרים וליד מרסיי התחיל להתרכז גרעין העלייה.

בגרעין הכירו רוביק ואנני ז"ל ונרקם ביניהם סיפור אהבה יחיד ומיוחד.

יחד הפליגו על האונייה 'נגבה' לחיפה ומשם לעין-חרוד, שם התפצל הגרעין ורוביק ואנני עברו לקיבוץ יראון. לתחושתם לא התקיימו ביראון שיתוף ושוויון כפי שרצו שיהיה. לאחר הולדת בנם הבכור אלון ז"ל במרץ 1954, עזבו את יראון ועברו לזמן קצר לעיר. חיפוש אחר קיבוץ אידאולוגי הביא אותם לשובל.

בשובל נולדו ניר, עודד ואיל וגיורא הצטרף אל בני המשפחה.

רוביק ריכז את ענף הצאן בשובל. אהבתו העזה לטבע יחד עם היותו אוהב אדם הובילה אותו להדרכה והוראה באולפן, עם המתנדבים ובהמשך לחברת הילדים ולמבואות הנגב.

רוביק – הנחלתָ את אהבת הטבע והסביבה לבנים ולכל התלמידים דרך חוויות – שיכירו את ציוץ הציפורים... את קולות החיות... את הריחות... האמנת שהדרך להנחלת הידע עוברת שם ולא רק בין דפי הספרים.

רוביק ואנני – אנני ורוביק, הקטנה והגבוה. סביבם הבנים ואינסוף טיולים, טבע, תרבות, מוזיקה . אהבתם לרקוד ולהיות שותפים פעילים על הבמה.

שבר גדול הגיע בשנת 1974 כשאלון נפל. מכאן היו כאב ועצב חלק מחייכם – הצלחת רוביק לראות ולהנות גם מהטוב שסביבך למרות צל השכול.

רוביק – סקרנותך הובילה אותך ללמוד לימודים רשמיים לתואר ותעודת הוראה בגיל מאוחר. מוקף בצעירים ששבו מהטיול הגדול ואתה חלק מהם.

משהסתיים הפרק הרשמי של עבודתך כמורה, למדת את תחום המחשבים והיית מוקד של ידע בעבור החברים סביב.

לכל מי שסביבך היית עולם ומלואו – מכוכבי השמיים ועד הדבורניות שגילית ושריגשו אותך.

לפני כעשור הופיעו הניצנים הראשונים של השכחה. אט אט שקעת. ייתכן והנחמה היחידה היא שבשנים אלו קהו גם הגעגועים לאלון ולאנני ופרידתך מהעולם הייתה הדרגתית.

קיבוץ שובל משתתף בצערם של גיורא, ניר, עודד , איל וכל בני ובנות המשפחה.

רוביק אוהב האדם והאדמה וחפץ החיים – נזכור את עיניך הטובות שמביטות מטה במבט אוהב אל אנני שלך ומביטות סביב ומעלה בסקרנות לכל מה ומי שסביבך.

תנוח בשלום מוקף באוהביך.

אבא'לה שלי,

תמיד היית בשבילי דוגמה ומופת, איש נעים הליכות וצנוע, אוהב אדם ורודף שלום וצדק.

מלא סקרנות ורצון להעניק מהחוכמה ומהידע שלך. שובב וילדי ובו בזמן רציני ואחראי.

מעניק לאשתך אנני אהבה ללא תנאי, מטפל בה ומפנק אותה במלוא תשומת הלב.

אני זוכר טיולים בשדות וחקר פרחים וצמחים, לילות שמירה בשער עם מפות וספרי כוכבים. ניסיונות שלי ללמוד ממך את אמנות איסוף הבולים.

וכשגדלתי – שיחות מעמיקות על תחומי עניין ושאיפות, וגם על אמונות וערכים ודרכים של עולם.

והכול, תמיד בסבלנות רבה במלוא הכוונה ובאהבה רבה.

ואיך אהבתי לראות שאתה תמיד לומד דברים חדשים ומרחיב את אופקיך ואת תחומי העניין שלך גם בגיל מבוגר מאד.

ואז, התחלת להזדקן יחד עם אמא והדמנציה החלה לתת את אותותיה.

ופתאום התפקידים לאט, לאט מתחלפים ואני מנסה לטפל ולסייע ולדאוג במיטב יכולתי והבנתי.

ואחרי שאמא הלכה מאיתנו נראה שהמחלה מאיצה וכמה קשה לראות אותך, שכל כך אהבתי הולך ושוכח, הולך ונעלם והולך ומתבלבל. ולמרות שכל כך הרבה אבד, תמיד נשארה התמצית שלך הטובה והשקטה והאוהבת.

אני שמח שאת חייך סיימת בביתך, מוקף במשפחתך, בלינה המופלאה ובהמון אהבה, ושיכולנו להיפרד ממך ולעזור לך להמשיך בדרכך הלאה לפגוש את אשתך האהובה ואת אלון איפה שזה יהיה או לא יהיה.

באהבה גדולה ממני.

סבא'לה רוביק היקר שלנו,

איך מסכמים מסע חיים שלמים? איך נפרדים?

עכשיו, כשכולנו נאספים כאן נראה לי שבעצם באנו לומר לך תודה, תודה ודרך צלחה.

תודה שבכלל הייתה לנו הזכות שהייתָ המשפחה שלנו, סבא של הילדים שלנו.

תודה לך ולסבתא אנני שביתכם ולבבותיכם היו תמיד פתוחים לרווחה, תמיד בשמחה ועם זיק של שובבות ואור בעיניים, תמיד רוצים לעשות טוב. זכינו.

תודה לך על המון דברים גדולים וקטנים שכולם חשובים ומחממים לנו את הלב כשאנחנו נזכרים בך.

תודה על כל קולות הציפורים, על כל הסיפורים ובעיקר על 'האריה והעכבר', תודה על שריקת השַחרור המשפחתית.

על הטוסטים הכי טעימים שהכנת לכל הנכדים, על עוגות יום הולדת מפוארות שהכנת עם סבתא ושקישטת בים סוער. תודה על הרבה מוסיקה קלאסית, על שירים ששרקת, על פרחים שקטפת מגינת פרחי הבר שלך ושסבתא אנני סידרה בוָזָה. תודה על האהבה לטבע, למדע ולחממה שהקמתָ ושהראיתָ לנו בגאווה כל ניסוי שנערך בה. תודה על כל העשייה והתרומה שלך לחינוך ולקיבוץ ולכולנו.

רוביק, השנים האחרונות היו קשות. שום דבר לא יכול היה להכין אותנו לזה. היה מאתגר וכואב לראות אך המחלה הזאת לוקחת מאיתנו עוד ועוד ממך ועם זאת זה היה גם מפליא ומרגש לראות שגם כשכבר הלכו הזיכרונות שלך, וגם כשכבר לא זיהית אותנו – עדיין נשאר בך הטוב. גם כשהלך הדיבור – עדיים נשארו בך העיניים הטובות ותגובה מנחמת לחיבוק ולליטוף שלנו. ממש כמו בצל שקוּלף גלד, גלד ובאמצעו נשארה המהות. מהות פועמת וחיה של איש מתוק!

רוביק, אהבתי ואני עדיין אוהבת אותך וראוה איך הדברים מתחברים. איך יציאת מצרים הפרטית שלך ושל סבתא אנני לחירות בישראל מתחברת לחג פסח שנחגוג מוחרתיים ואיך החוברת 'ערוגת אביב' שערכת באהבה לזכרו של אלון מתחברת לערוגת האביב שלך – כאן ועכשיו. ראֵה – אתה נפרד לדרכך כשהאביב פועם בכל פה ואתה נטמן פה ליד אנני יקירתך וליד אלון, בנך האהוב. אז תמסור ד"ש מאיתנו להם שם למעלה.

רוביק, אני רוצה לספר לך שאתה יכול להיות כל כך גאה בבנים שלך שטיפלו בך במסירות אין קץ, בעדינות ובאהבה יחד עם לינה המלאכית שלנו. לינה, שקראה לך אבא'לה ושאהבה אותך כל כך.

לינה – את אחותי. את חלק מהמשפחה שלנו ואנחנו מודים לך מכל הלב על עשר שנים תמימות שבהן טיפלת באנני וברוביק. תודה רבה לך ולבנך עמנואל שתמך בך ובנו.

ותודה אחרונה רוביק היא תודה על המורשת שלךָ שהשארתָ לכולנו – לחפוץ בחיים, לסור מרע, לעשות טוב ולבקש שלום.

יהי זכרך ברוך!

מי האיש החפץ חיים

אוהב ימים

אוהב ימים לראות טוב.

נצור לשונך מרע

ושפתיך מדבר מרמה,

סור מרע, עשה טוב,

בקש שלום ורודפהו.

דברי יעל שפר

רוביק איש יקר,

הכרנו לפני כעשרים ושמונה שנים כאשר נישאתי לערן.

אתה ואנני צרפתם אותי למשפחתכם ללא כל היסוס וחיבקתם אותנו בחיבוק גדול.

כאשר רצינו להתחתן ולא הסתדר לנו המקום שרצינו, באנו אליכם וביקשנו לעשות את החתונה על הדשא שלכם, הסכמתם ללא כל היסוס ופתחתם את ליבכם הרחב אלינו.

לאורך כל השנים הרגשתי כמו בת משפחה אצלכם בבית. במפגשים איתכם תמיד דאגתם לשלומנו, של ערן ושלי וכמובן, כשעידן הגיעה, ההתרגשות שלכם הייתה כה גדולה כאילו נולדה לכם נכדה משלכם.

היית איש גדול עם לב ענק. עם חיוך שילווה אותי תמיד.

גם לאחר שאנני הלכה לעולמה והיינו נפגשים בארוחות שישי עם ניר תמיד חייכת אלינו. גם בזמנים כשכבר לא תמיד ידעת מי אנחנו, החיוך וסבר הפנים המאיר שלך תמיד היו שם.

תמיד נרגיש חלק קטן ממשפחת גאון הגדולה ותמיד תהיה לנו פינה חמה בלב אליך ואל אנני.

גיורא, ניר, עודד ואייל ובני משפחותיכם – חיבוק גדול.

יהיה זכרך ברוך.

Mon tres cher Ruvik,

אם בני אנוש היו עושים דמות של בן אדם טוב, רוביק, אתה הדמות, ללא ספק.

הגון, ישר, טוב לב, נשמה יפה, בן אדם יפה מכל הכיוונים.

חוץ מזה – גם מאד מוכשר בעל ידע אינסופי. מעטים כמוך על כדור הארץ.

רוביק, מאז שאנני חסרה, אתה חסרת גם. שנים לא באמת היית חי.

עכשיו, בתקווה שאתה מבין מה אני אומרת, אני רוצה להודות לך בשם דובינה.

הוא אהב אותך ואת אנני כהורים, אם לא יותר.

ממך אזכור את השריקות ואת הצחוקים שלך. אני זוכרת, כאילו היו אתמול את השיחות עם אנני בצרפתית. הייתם זוג כל כך חמוד ומושלם בעיניי! לא ראיתי דבר כזה בחיים!

רוביק יקר, נוח על משכבך באדמה הזו.

מאד אוהבת.

קרולין אך