. 

בילדותו נשלח לבית ספר למדעים, שם למד עד גיל חמש עשרה. במקביל היה פעיל וספורטאי באגודת 'הכוח' וינה – מכבי הצעיר. נראה שאת שכר הלימוד חסכו ההורים מפיהם ממש. פעם שאלתיו מה ביקש וקיבל כמתנת יום הולדת ותשובתו הייתה – "מרק עוף! פשוט מרק עוף..."

בשנת 1938, בגיל חמש עשרה, לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית ('האנשלוס'), גורש מבית הספר.

מי שהיו חבריו 'הטובים' מבית הספר התנכרו לו בין לילה – יותר משמחה לאיד מאשר מכוח הצווים הנאציים – זאת לא שכח ולא סלח עד סוף ימיו.

חלק חשוב באופיו עוצב בהשראת האירועים ההם.

בקיץ שנת 1939, בהזדמנות הראשונה שנקרתה, נשלחו האחים לארץ ישראל בעלייה בלתי לגאלית. ההורים עלו מאוחר יותר, נתפסו על ידי הבריטים והוגלו לאי מאוריציוס, שם נפטר האב מטיפוס. האם – רוזה – שרדה ועלתה אחרי המלחמה.

בארץ – הצטרף אפרה להכשרה בנווה איתן שבעמק הירדן, לאחר מכן עבר לקריית ענבים ואחר כך לקבוצת הדסה גזר.

היה חבר ב'הגנה'. בקרב לטרון השתתף כאיש צוות מרגמה שלושה אינץ'.

אפרה הכיר את עליזה שהייתה ממקימי קיבוץ שובל-אילת בנתניה. היא עברה לגזר עם בתה, אפרת, שם נולדו לשניים הבנים ארנון וערן.

בשנת 1961 פורק קיבוץ גזר והמשפחה נקלטה בשובל. אפרה צורף לצוות הרפת ולא נטש גם את דרך ההשכלה – היה 'התלמיד המתמיד' בחוגי מדעים, ידיעת הארץ, מתמטיקה ועוד נושאים רבים אחרים. תמיד היה צמא דעת.

בשלב מאוחר יותר יצא ללימודים ברופין בקורס רכזי רפת ושב, לאחר מכן, ליטול על עצמו את מכון החליבה והטיפול בו. בשנים שבהן היה אחראי על המכון – היה המכון מתוחזק ברמה גבוהה ביותר ואיכות החלב הייתה מעולה תמיד!

אפרה היה איש משפחה למופת ודחף את ילדיו להשכיל ולרכוש ידע רחב ואף הנחיל לילדיו את ערכי המשפחה.

כאשר חלתה עליזה – טיפל בה אפרה במסירות עילאית, התמסר לטיפול בה בכל מאודו. כאשר נזקקה לסיעוד מלא – תמך בה עת עברה ל'בית אשחר' ולא עזבה לרגע עד מותה.

לימים הלך לבו ודעך – עד שנדם בערב פסח 2006 ויצאה נפשו לחופשי.

יהי זכרו ברוך