אליעזר – לייזרקה,

לא באנו להספיד אותך כי לא רצית הספדים. באנו להודות לך עוד ועוד – כל אלה הנמצאים כאן היום. לא באנו להספיד – באנו לזכור עוד ועוד. הענקתָ לנו אין סוף כוחות, רצון חיים, חיוניות, חיוכים ובדיחות בשעות הקשות ביותר בחיים.

מאז שנת 1939 ביוהנסבורג הפרובלמטית, דרך עין השופט ונתניה, ביר זבאללה ושובל, אתה תמיד עם החֶברה, תמיד בצחוק, בעשייה בכישרון כפיים שצמח וצמח עם השנים לדרגת אמנות ויופי.

ידעת לחיות ורצית לחיות וגם ידעת איך למות. איזה יום אחרון נפלא נתת לנו, הדרום אפריקנים שמספרם הולך וקטן בקרבנו.

לא רצה הגורל שנחגוג את הערב הדרום אפריקני עם הקיבוץ כולו. החזרה האחרונה, ביום האחרון שלך, מי היה מאמין שכך זה ייגמר באותו הערב המר?

את סיפור העלייה שלך, איך הגעת לדרום אפריקה, איך מצאת את 'השומר הצעיר' – באיזו עליזות וקלילות סיפרת לנו. עוד קודם הספקנו לבלות יחד ביום העלייה הארבעים וחמישה שלך בעשרים וחמישה בינואר בביתכם היפה – וזה היה נהדר.

אליעזר, הפלמחניק החזק והשרירי, האופטימיסט והלוחם, הקיבוצניק האמִתי – כה מקובל על שכבות הגיל. בלי יריבים, בלי קנאה וקטנוניות, בחריצות ובצנעה, בסטודיו הקטן והצר המסודר והנקי תמיד, בלי טענות ומענות, בלי פינוקים ועם מחלה קשה זה תשע-עשרה שנים שרק רצון חזק בלי פחד ומורא הבטיחו את החיים ואת הפעילות המתמדת.

לא מספידים, רק לא רוצים לשכוח. רוצים ללמוד ממך וממשפחתך משענת הדדית, כוחות אין-ספור לתמוך ולהתגבר. בלומה תמיד לצִדךָ ותמיד ברגע הנכון, בלי לאות וקיטורים. כולנו נעזרים בה תמיד והלוואי שנוכל גם אנו להיות לה ולמשפחה לעזר כעת ובעתיד כשחסרונו של אליעזר יורגש יותר ויותר. עדיין הוא בקרבנו ליד שולחן חדר האוכל, על הטוסטוס בשכונה ובנגריה. לא מתאונן, וכששואלים לשלומו תמיד אותה התשובה: "שלא יהיה יותר גרוע" ותכף אחר כך איזו בדיחה עסיסית.

כמה טוב היה לראות את הנכדים עם סבא וסבתא בשובל. כמה אושר זה העניק לכם בשנתיים האחרונות. והקשר המשפחתי עם האחים , עם אסנת, דוביק ואֹהד – תמיד בית פתוח לידידים ולקרובים.

כך ציווית על כולנו – ללמוד מכם, אולי טיפ-טיפה לדעת איך עושים את זה.

לא באנו להספיד אותך, באנו להודות לך אבל הפסדנו אותך וזה כואב מאד, מאד.

אליעזר, ביקשת בלי הספדים וכך אנחנו פה רק משוחחים.

אליעזר, בחודשים אלה שנינו אמרנו הרבה פעמים 'שלום' כשנפגשנו. וכאשר נפרדנו ואני אמרתי 'להתראות' – אתה ענית 'שלום', וכשמבטינו נפגשו, שנינו הבנו.

בשבועות האחרונים, כשבאתי לסטודיו שלי וראיתי את הטוסטוס על השביל, ידעתי שאתה שם, בצריף שלך, מצייר. שמחתי ורציתי להיכנס ולשוחח כדרכנו מזה שנים רבות. התאפקתי ונמנעתי מכך כי ידעתי שנתחיל לשוחח ונמשיך זמן רב ולא רציתי לגזול מזמנך. ציירת במשך שעות מעטות כל יום בשקדנות ובריכוז רב כדי לגמור עוד ציור.

לפני שבוע בדיוק, ביום שישי, חזרתי מ'אגודת הציירים והפסלים' בתל אביב. נכנסתי לביתך המלא אנשים כרגיל, ומסרתי לך כי הדף עם הציור שלך המיועד לספר האמנים, העומד לצאת לאור, בסדר. הפנית את ראשך אלי ולחשת: "האם עוד אספיק לראות את הספר?" יצאתי ואמרתי 'להתראות' וענית כדרכך, 'שלום'.

שלום אליעזר. תודה לך שהזדמן לי להיות גם חבר שלך. שלום.