ברוך חכים – סיפור חייו

ברוך נולד בשנת 1925 בביירות, לבנון, האח הצעיר בין שמונה אחים: ארבעה אחים וארבע אחיות.

לאביו הייתה חנות גדולה לחוטי צמר וסוודרים וציוד לדיג. אביו נפטר כשברוך היה בן שתים-עשרה.

למד בבית ספר אליאנס. בעקבות מות אביו נקלעה המשפחה לקשיים כלכליים ולכן נאלץ, בסוף התיכון, לצאת לעבוד. עבד בסניף של סטימצקי שנפתח בבירות בשנת 1927.

ברוך עלה ארצה שלוש פעמים בנסיבות לא שגרתיות:

1. בפעם הראשונה פיברק מכתב מיחזקאל סטימצקי שבו היה כתוב 'שמנהל הרשת מבקש שיגיע לארץ כדי ללמוד איך הסוכנות שלו פועלת בארץ' (1945). עלה כתייר במטרה לראות מה זה קיבוץ, נשאר בארץ מספר חודשים וחזר.

2. עם חזרתו הוקמה תנועת "השומר הצעיר" והוא הצטרף אליה. לקח חלק פעיל בעליה ב' שהבריחה לארץ צעירים מלבנון ומסוריה. אחת הקבוצות נתפסה ליד קריית שמונה, ועל ברוך, בזכות העובדה שהיו לו מכתב ההזמנה המפוברק ודרכון, הוטל לעלות לארץ ולברר מה קרה. כדי לחזור הוא נעזר בעקיבא פיינשטיין שעזר לו להתגנב חזרה לבירות.

3. בן דודו, אליהו חכים, היה מרוצחי הלורד מוינד. למחרת הרצח התפרסמה כותרת ראשית בעיתון "א-נהר" בבירות: בן דודו של אליהו חכים, רוצח הלורד מוינד, תאופיק חכים, גר בבירות ומארגן תנועה פרה-מיליטריסטית במטרה לשלוח ילדים לקיבוצים בפלשתינה. החברים בתנועה פחדו על חייהם ועל גורל משפחותיהם, ובהתייעצות בתנועה הוחלט להתפזר ולהתכנס רק בערבים. בסופו של דבר הוחלט שברוך יעלה לארץ מיד. הוא ארז תרמיל ועזב את הבית. (לא שב לראות את אמו). כשהגיע לארץ נפגש עם הנהגת התנועה, והחליט להצטרף לקיבוץ 'אילת' שישב בנתניה, והיה מיועד להקים קיבוץ ימי ליד אילת.

באחת השבתות הגיעה משלחת של אנשי הסוכנות לפגישה סודית עם המזכירות, בערב כינסו שיחת קיבוץ דחופה שבה סיפרו על הכוונה להעלות אחד עשרה נקודות בנגב בבת אחת.

במשק התחילה תחרות מי יהיה בין קבוצת העולים על הקרקע, ברוך היה כמובן ברשימה בשל ידיעתו את השפה הערבית.

קבוצה של עשרים וחמישה חברים וחברות עלו על הקרקע במוצאי יום כיפור 1946.

העלייה על הקרקע

הקיבוץ במתכונות המפוצלת נשאר כך עוד כחצי שנה, כשהחיים בנקודה בנגב נשענו על הכנסות הפלוגה בנתניה. לקיבוץ החדש לא היו מקורות פרנסה.

ברוך הצטרף לחבורה של בחורים שעסקו בהנחת קו המים בנגב, והתמנה, עם הזמן, לאחראי על הקו לבארות יצחק, בארי ונירים. העבודה בקו המים הייתה מקור הפרנסה העיקרי של הקיבוץ באותם הימים.

בנוסף לכך היה ברוך נהג קומנדקר: הביא אספקה, בדיקות, הביא את הרופא ואת רופא השיניים מדורות – תפקיד של "כלבוייניק".

כאשר הקימו את קופרטיב 'הנגב' נשלח על ידי המשק לעבוד שם כנהג.

יצא לעבוד במפ"ם כפעיל של המחלקה הערבית.

המפלגה דגלה בשלום ובדו קיום, ולכן עזרו רבות לבדווים: פתחו בפניהם את שערי ההסתדרות, טיפלו בבעיות של מים, רישיונות ועוד.

בזמן הממשל הצבאי שימשו כצינור שסיפק לבדווים מזון, תרופות ומים.

לימים, כשהוקמה המועצה האזורית 'בני שמעון' נקרא ברוך לטפל בענייני הבדווים שנכללו בשטחי המועצה: לקייה, תל שבע, ושבט אלהוזייל.

לברוך יצאו מוניטין של עוסק ברפואה בקרב הבדווים, בעיקר בשל תמיכתו במחקרים רבים שנערכו בתחומם ובשל היוזמה שלו להביא אחות עם תרופות לכל השבטים באזור.

תפקידים שמילא בקיבוץ:

סדרן עבודה, ועדת שיתוף, ריכוז ועדת עבודה, ריכוז ועדת תרבות המיתולוגית שבתקופתה באו לשובל הגשש החיוור, שר הביטחון, גולדה מאיר ראש הממשלה ועוד.

ריכז את ועדת חו"ל ופיתח שיטה חדשה לחלוקת נקודות חו"ל, ולבסוף הקים את ועדת אבלות ועמד בראשה שבע-עשרה שנים.

עם ההחלטה על הצבעה בקלפי – הקים את ועדת הקלפי הפועלת עד היום.

עם הקמת העיר רהט, הועברו תקציבים דרך המועצה האזורית 'בני שמעון' וברוך ריכז את כל הטיפול בהקמת התשתיות של היישוב.

לימים כשהוקמה רהט ונתמנתה מועצה קרואה הפך ברוך למזכיר היישוב. בקדנציה הבאה שבה נבחרה המועצה הראשונה ברהט ביקשו ממנו בעלי תפקידים בכירים ברהט לכהן גם בקדנציה הבאה כמזכיר המועצה.

כיהן בתפקידו עד גיל שישים ושבע ויותר מכך לא יכלו להעסיקו.