עוד לא עיכלתי את אובדנה של אידה בתוכנו. היא חסרה ליד השולחן בחדר האוכל, בעבודה בקומונה, בשיחות הקיבוץ, במפגשים אינטימיים רבים בנתינת עצה, ברעיונות אין ספור, בתכנונים ותוכניות – כמעט בכל שטחי חיינו. וכמובן ובעיקר לשמואל ולמשפחה בבית המתוכנן ומאורגן היטב.

שוחחנו הרבה, כאישה – תמיד מלאה כרימון. לא חסרו בינינו חילוקי דעות, אבל הייתה הרגשה של כבוד הדדי, של הבנה והערכה בסיסית שנותנת עוגן וחיזוקים בשעת הצורך .

אידה הצטרפה אחרי לאגודת "לילך" ראשי תיבות ל- "לחיות ולמות בכבוד", נושא שסוף-סוף נידון בציבור, בתקווה שגם יגיע לחקיקה. מי שראה אמש את התוכנית בטלוויזיה אצל אחימאיר, יודע על מה אני מדברת. אידה בכוחותיה ובתבונתה ידעה איך לארגן כל רגע לפני ואחרי בדעה צלולה ובתכנון מדוייק, כדרכה. היא לא היתה זקוקה, ל"צוואה בחיים", כפי שהאירגון ממליץ. כל הערכתי נתונה לה. הרבה סבל נחסך ממנה ומהמשפחה. את הסבל הפיזי שלה היא נשאה בכבוד ובמלחמה עיקשת להתגבר על הקשיים. כאב לי תמיד שהקיבוץ לא ידע לנצל את יכולותיה הרבות. לא תמיד מצאה מספיק הד לדעותיה הרבות, אך בכל מקום עבודה היתה הערכה מלאה לתרומתה הפורייה, בעיקר במרפאה ובקומונה. תמיד בהתמסרות, בדייקנות ובראייה לטווח ארוך. אידה הגיעה אלינו מרשפים מתפקידים מרכזיים עם אִמהּ ויותר מאוחר גם לקחה את אחותה תחת כנפיה. העול היה גדול ושמואל היה בן ברית נאמן ועזר כנגד בכל המובנים. אִמהּ של אידה, "אמא אידה", כפי שקראנו לה, העריצה אותו, היא הגיעה לשיבה טובה וחלו אצלה הרבה שינויים לטובה, יותר רכות נחת ושלווה.

אני חושבת שאני הכרתי את אידה היטב, את יתרונותיה ואת חסרונותיה – האחרונים האפילו לעתים על היכולות הרבות שלא תמיד באו לידי הגשמה וביטוי הולם בחברתנו הביקורתית מאוד. אידה לא ידעה להתפשר ועמדה על שלה, וזה היה לא פעם בעוכרה גם כשהרעיונות והתוכניות היו נכונים. נושאי הסיעוד, הפנסיה, הדאגה לחלש ולחולה היו בראש מעייניה. לו היו מקבלים, לדוגמה, את דעותיה לגבי בית אשחר בזמנו, היינו היום במצב טוב יותר. חוסכים השקעות ותסכולים רבים. היא ראתה רחוק יותר והבינה תהליכים. היה לה קשה לקבל דעות מנוגדות.

אידה מצאה בחייה את התכנים החשובים לה. הרבה לימודים, קריאה, עיון רב במקורות, השתתפות בסדנאות ובחוגים בבית ובחוץ להרחבת ידיעותיה הרבות והמגוונות. לא היה ביכולתי להתמודד אתה, ניהנתי ללמוד ממנה. היה לנו פרוייקט משותף סביב סידורה של צילה בחוץ. ראיתי את העבודה של אידה לעומק להושיט עזרה לאדם מוכה גורל אכזרי. לנסות להיטיב את חייה הקשים. אידה טיפלה בכל פרט ופרט, ליוותה כל צעד וצילה התחילה לפרוח, לקבל יותר בטחון עצמי וחופש. חברויות חדשות ומרחב מחיה. לא כולם הבינו והעריכו את המבצע של אידה ואת אושרה של צילה באותה תקופה. עם כל מכת גורל חדשה, צילה עומדת היום יותר מחוזקת ועצמאית. יש לה חוג ידידים והיא יודעת שביתה בשובל פתוח לפניה בכל עת. הרבה מזה יש לזקוף לזכותה של אידה. דאגתה של אידה למלה לא ידעה גבולות. שיתוף הפעולה שלהן בעבודה תמיד נשא פרי ונתן סיפוק רב לשתיהן. אידה כאבה כל פגיעה קטנה כגדולה במלה, זה העסיק אותה מעבר לכל פרופורציה ברתיחה וברוגז רב. היא חשבה רק איך להקל על חייה של מלה. אנחנו נכנסים לתקופת גיל קשה ולתקופות קשות בקיבוץ. שמחתי שגם אידה כמוני עשתה את "הסוויץ'" לקראת שינויים הכרחיים בקיבוץ בחרדה גדולה ממה שהעתיד נושא בקירבו. היא התקרבה לדגם של כפר רופין ואף אחד מאיתנו עוד לא יודע מה באמת צריך להיות הכיוון הנכון – אבל חייבים להסתכל קדימה. זכינו להרבה טוב בחיים ולחיים מלאי סיפוק ליד קשיים. האושר של אידה לזכות בשלושה נכדים – כל אחד פרח בפני עצמו לא ידע גבול. לשמואל ולמשפחה הקרובה יהיה קשה בלי אידה, הבית יהיה יותר ריק ואתם הבנים הכלות והנכדים, שלא גרים רחוק, בודאי תמלאו אותו לעתים קרובות ושמואל גם יגיע אליכם. שמואל, אל תרתע לחזק את הקשרים היפים שקיימים סביבך, בעבודה, בשיכון ספדי ובחברה. אפשר לפנות לכל אחד מאיתנו בעת צרה. בוודאי תדע למלא את שעות הפנאי באותם דברים יפים שהעסיקו אתכם במשך העשורים האחרונים. לך ולנו ישארו זכרונות יפים.

21.12.1999