|
|||||
. הספדים בלוויה
רונה פויירינג, מזכירת הקיבוץ
היום אנחנו נפרדים מחברתנו רבקה שגב. רבקה לבית ציון נולדה בחיפה באוקטובר 1946 – בת צעירה להוריה טובה ויעקב זכרם לברכה ואחות לאיזי – אחיה הבכור, ייבדל לחיים ארוכים. מקור המשפחה מסלוניקי שממנה נמלטו ללבנון בשל האנטישמיות ורדיפות היהודים שבמהלכן נספתה המשפחה שנותרה מאחור. ההורים ואיזי הגיעו מביירות כשנה וחצי לפני שרבקה נולדה דרך ראש הנקרה לצ'ק פוסט והקימו את ביתם בשכונת נווה שאנן – חיפה. הבית שבו גדלה רבקה היה בית עמלני של הורים שעבדו קשה ביותר כדי לפרנס את המשפחה ולאפשר לילדיהם עתיד בטוח. חבריה זוכרים אותה כבת שעוזרת להוריה בעבודות הבית ומנסה להקל עליהם ככל יכולתה. רבקה למדה בבית ספר 'אליאנס' שבו ניתן חינוך מוקפד ובעידוד חברותיה, הצטרפה לתנועת 'השומר הצעיר' ובהמשך לגרעין 'רגב' לשובל. בשובל האיר לה המזל פנים ופגשה את שמשון – שמשי שגב, האהבה ניצתה והקשר התהדק במהירות והפך לזוגיות יציבה. חתונתם נערכה בקיבוץ שובל בשנת 1971 וכדרכו של הקיבוץ השיתופי, היו להם בערב זה עוד שלושה זוגות שותפים וכך יצאו לדרך ארבעה חתנים וארבע כלות... המשפחה גדלה. צחי הבכור נולד ואחריו יריב ואַת רבקה – אמא גאה לבנייך! בקיבוץ עבדה רבקה בענפים שונים ובעיקר בקומונה, באולפן ובכלבו/מרכולית. רבקה מילאה תפקידים שיש בהם אחריות לניהול תקציב ושירות לציבור ועשתה זאת על הצד הטוב ביותר. חריצותה והאכפתיות שלה הצליחו לגבור על פערי הידע והיא הצליחה לנהל את תחומי התפקידים בצורה מיטבית ולעשות את זה עם חיוך ורצון לתת עוד ועוד. רבקה – הייתה בך יכולת מיוחדת לזהות את מי שזקוק למילה טובה ולסיוע, לצד מסירות אינסופית לחברותייך והשקעה של שעות רבות בכל קשר. ידעת לומר מילה טובה לחברים ולחברות שונים שזיהית שהם זקוקים לחיזוק הזה – להזמינם לביתכם או להגיע אליהם ולהביא פרי או משהו מפנק ובריא, לתשומת לב מיוחדת והזדמנות לחזק ולעודד. גם החברים של הבנים ידעו שביתכם פתוח תמיד – בכל המשמעויות והמובנים. כדרכך, את ידעת מה כל אחד עושה – לימודים, עבודה. זכרת לפרגן ולומר מילים טובות, עד בלי די. כמה פשוט וכמה לא מובן מאליו. המשפחה שגדלה – הכלות וכמובן הנכדים הביאו נחת רבה ותעסוקה בסיוע ובהענקת אהבה. אולי כזו שלא יכולת לקבל כילדה וכנערה במציאות ההישרדותית של השנים ההן. אהבה שפרצה ממך ושנתת אותה בשפע ובנדיבות. רק לתת. ולא רק את לבדך – גם שמשי איתך ושניכם יחד – צוות לעניין! בשלב מסוים בחייה אימצה רבקה אורח חיים שניתן להגדירו כסגפני בתחום המזון והיא דבקה בכללים ובחוקים בצורה מוחלטת ובלתי מתפשרת. בתקווה ובאמונה שהתמדה זו תביא איתה בריאות ואריכות ימים. אבל הקלפים במשחק החיים היו הפעם שונים – סוערים וקשים. ואחרי ימי מאבק, תם המסע. היום, רבקה, את מובאת למנוחות באדמת שובל – הקיבוץ שהיה לך לבית, שבו הקמת יחד עם אישך שמשי את ביתכם וזכית לראות גם את בנייך מגדלים כאן את משפחותיהם. שמשון, צחי, יריב, איזי וכל בני ובנות המשפחה – קיבוץ שובל משתתף בצערכם. רבקה – נולדת יחד עם הקיבוץ. ממש באותו תאריך וחייך נשזרו בנגב ובשובל, ועם זאת חלק מליבך נשאר גם בחיפה ובשורשי הבית שבו גדלת ובגרת. אהבת מוזיקה ישראלית וגם שירים בלדינו. וכך היית – רגשנית, אמיתית ואנושית. נוחי על משכבך בשלום! .שמשון
רבקה אשתי היקרה! כבר חמישים ואחת שנים שאנו נשואים. היכרנו בקיץ 1970 בעונת המישמש. את עבדת בסככת המיון ואני עבדתי במטע המישמש והייתי מוביל את הפרי לסככת המיון. כך נפגשנו. היה חיבור מידי. קיבלנו חדר משפחה בשכונת הרכבות. גידלנו שני בנים מוכשרים, שכל אחד מהם כישרוני בשטח שלו. הבנים גדלו, עברו את הצבא, מצאו להם כלות והביאו אותן לשובל. נולדו לנו שישה נכדים נחמדים מאד. היית סבתא נהדרת לנכדים ואהבת אותם מאד, והם, כמובן, אהבו אותך מאד. עברנו כמה מלחמות, אני בחזית ואת דאגת לבנים. אני רק יכול להודות לך על שנים נהדרות שהיינו יחד. נזכור אותך כסבתא וכאימא, ואפשר להגיד שרצית להיות האימא של כולם. אזכור אותך לנצח אוהב, אבא שמשון 20.07.2022 . צחי
אימא יקרה, הפרידה קשה מאד, חלפו עשרים וארבע שעות מאז הלכת לעולמך ואת ממש חסרה לי. היכרנו לפני למעלה מחמישים שנים ואהבתי כל רגע במחיצתך. אני עוטף אותך במחשבותיי ומנסה למסגר את מעגל חייך. אמנם גידלת אותי בחינוך המשותף ומשם עברתי ישירות לצבא לתקופה ארוכה, אולם יחד עם זאת היה בינינו קשר עמוק ומיוחד, מאד נכון לשנינו. קשר אמיץ של אימא ובן. קשר של הבנה ללא מילים וללא צורך לנמק. אהבתי את אופייך המיוחד שהייתה בו נתינה אמיתית, נתינה מהלב, במובן מסוים ללא גבול. הערכתי את סובלנותך לזולת, לאדם השונה ממך, את צניעותך ומסירותך למשפחה לחברייך. נולדת בחיפה ועזבת אותה בנעורייך. אך העיר, ילדותך, בית הורייך לא עזבו אותך מעולם. במובן זה היית חיפאית שגרה בנגב וחיה בו את חייך. התמזל מזלך וכל התא המשפחתי הקרוב גר לצִדך בקיבוץ. שני בנייך, איילת וטלי וששת נכדייך. ידעת להקדש זמן למשפחה וגם כאן התמסרת למשימה שכה האמנת בה ושאהבת אותה. מכל הלב. צאצאייך היו לך למקור גאווה, למשענת ולביטחון. ידעת, אימא, לטפח חברות קרובות, לחלוק איתן את קשיי החיים כמו גם הנאות וחוויות. הרבית בקריאה בשנים האחרונות, מצאת הנאה בהליכה, טיפחת את גינתך וצרכת חדשות, אקטואליה, תוכניות מדע ועוד. הזוגיות הארוכה עם אבא הטיבה עם שניכם. השלמתם האחד את השני. ידעתם לחיות יחדיו באופן מיוחד ובדרך שלכם. החודש האחרון היה קשה. נאבקת בגבורה בכל כוחך וגם בשקט ובגבורה ובשליטה עצמית. לא התפרקת. הייתה בך אמונה שתתגברי גם הפעם. נתת אמון בצוות הרפואי והם החזירו לך יחס בהתאם. אתמול המחלה הכניעה אותך. אזכור אותך אימא: צנועה, אוהבת, מסורה ומשפחתית. נוחי בשלום. אוהב, צחי כ"א בתמוז תשפ"ב 20.07.2022 . יריב אימא אהובה "ירו", אוי כמה אני כבר מתגעגע לצורה שהיית עונה לי תמיד "כן ירו", כך קראת לי וכל כך אהבתי לשמוע את זה. פיפקיצי כך אני קראתי לך. אימא מלאת נתינה ואהבה לזולת. מכבדת כל אחד באשר הוא. אהבת שבאים אלייך, אהבת חברה אבל בעיקר אהבת אנשים. אני מקווה שלקחתי ולו במעט מזה. אני זוכר כיצד, כשנולדו מאיה ותומר נכדייך הבכורים היית המאושרת באדם, גם להם לא הפסקת לתת. עם המגירה המפורסמת של הממתקים שהייתה ועדיין מותרת רק לששת נכדייך המופלאים. כמה דאגה הייתה לך, אימא. בכל נסיעה שלי, והיו לא מעט כאלה, תמיד דאגת להתקשר לפני הנסיעה וחלקת איתי כמה את דואגת שאני 'מטייל' ברחבי העולם לבד. היתרון הגדול של השיחות המוקדמות אִתך, בעיקר בטיסות להודו, אבל את, תמיד דאגת לוודא שאני נוחת בשלום עם מספר לא מבוטל של שיחות שלא נענו ומסרונים בעוד המטוס היה עדיין גבוה בשמים. אני מרגיש ויודע שלא הכול חלקתי אִתך וזה בהחלט היה חסר לך ועל כך אני מצר מאוד, סלחי לי אימא יקרה שלי. זכורה לי ילדות כל כך נעימה, טובה ועם קן משפחתי מדהים. תמיד קיבלת את כל החברים שלי בצורה מעוררת כבוד. ידעת תמיד להשוויץ ולהיות גאה בי ובצחי. גאווה כזו שהייתה נעימה, רצית להגיד עוד הרבה דברים ולהרחיב ולהשמיע לכל מי שמוכן לשמוע בדרך הכול כך נעימה כך שיריב וצחי לא ידעו אבל כל שאר העולם ידע. את ואבא היוויתם בעבורנו דוגמא ומופת לזוגיות מדהימה, זוגיות מכבדת שמאפשרת לכל אחד מכם לממש את השיגעונות שלו בצורה כל כך יפה, אדיבה וכזו שפשוט מאפשרת. אמרת לי תמיד "לא סתם קוראים לאבא שמשון, הוא באמת שמשון הגיבור" אמרת, התכוונת ועשית. עברנו ביחד תאונה קשה של אבא עם תהליך שיקום לא פשוט שדרש גם ממך משאבים ואנרגיות לא מבוטלות. ביחד צלחנו גם את זה. לפני מספר שנים תקפה אותך המחלה הארורה וגם אִתה הצלחת להתמודד בצורה מעוררת כבוד. על אף כל תופעות הלוואי והקושי תמיד היית גאה שאת נקייה ובליבנו האמנו כולנו שזה מאחורינו. לפני מספר חודשים התחלת שוב לחוש כאבים לא מוסברים שהתלוננת עליהם ובבת אחת היינו בסרט אחר. סרט שנגמר רע אימא יקרה. אני מוכרח לציין שהיכולת שלך לאחד ולהוות את הדבק הוכיחה את עצמה גם בשלושה וחצי השבועות האחרונים. צחי ואני התקרבנו ושילבנו כוחות לנסות ולהציל אותך ולהיות אִתך כמה שיותר. תסלחי לנו אל שלעיתים קיבלנו החלטות בשבילך אבל הכול היה על-מנת לזכות בך שוב לעוד כמה ימים של חסד. אימא, את ואבא גידלתם משפחה לתפארת. אהבת מאוד את שובל והיה אכפת לך מכל דבר המתרחש בחצר הקיבוץ. לעיתים לקחת את הדברים ללב יותר מדי, אבל גם זה נבע ממקום של אכפתיות, של תרומה לקהילה ועל-מנת שלכולם יהיה טוב. תרשי לי להגיד לך שאני מסתכל על ששת נכדייך, על טלי ואיילת היקרות שכל כך אהבו אותך, על אחי הבכור צחי ועל אבא הגיבור ואומר שיש לך בהחלט מקום של גאווה. אוהבים אותך, חולמים עלייך ומתקשים לעכל שעכשיו בכל הטוב שלך יזכו הנוכחים בגן-עדן. נוחי על משכבך פיפקיצי יקרה. תחייכי לכולם ותמשיכי לעשות טוב לכולם שם למעלה. יריב והמשפחה כולה. 20.07.2022 . נחום וגנר
את חייה של רבקה בשובל כבר סיפרו כאן. אני רוצה לספר את הפרולוג. רבקה הגיעה לשובל עם גרעין 'רגב', או, יותר נכון לומר, עם החיפאים בוגרי גדוד 'להב' בקן חיפה של 'השומר הצעיר'. הגרעין הקשה של החיפאים נוצר בסביבות גיל 10–11, כיתה ה'. רבקה הגיעה מתישהו בכיתה ט'. מיקי, שהייתה שכנתה בסמטת בן-שמן, הביאה אותה. היינו חבורה עליזה, מגובשת ודי פרועה, בעיקר הבנים. רבקה הייתה דומה לצמח בר בחבורה זו, אבל הבינה, כנראה, שהטוב ביותר בעבורה הוא להידבק ולא להרפות והיא עשתה זאת בעיקר בעזרת מיקי והבנות. במשך השנים נדמה לי שהיא כמעט ולא החסירה פעולות. והיו רבות. הייתה באה לכל ימי העבודה בשבתות, אם זה היה לתחזוקת הקן או בקיבוצים. יצאה למחנות העבודה בחופש הגדול. רק עם הטיולים, והיו רבים כאלה היא, משום מה, לא הסתדרה וחששה לצאת. הטיול הראשון שהיא באה אליו היה בחנוכה בכיתה י"ב לדרום הנגב ואילת. אולי היה לה קשה, אבל בעזרת החבר'ה נהנתה מאד ואנחנו יודעים שכבוגרת הייתה יוצאת לכל טיולי המועצה. בזמנו, כשדיברנו בינינו, הנערים, מי באמת יהיה קיבוצניק לא נתנו לה סיכוי גדול אבל היא הוכיחה לנו שטעינו. נשארה בקיבוץ ופרחה כאן. נדמה לי שהיא ידעה שאין צורת חיים אחרת שבה היא תמצה את חייה החברתיים והמשפחתיים כפי שהייתה אִתנו. ואם יורשה לי, בנימה אישית, רוצה להודות לה. את השנתיים האחרונות בחייה חיה אִמי כאן, בשובל. מבחינתי, היו אלה שנים שידעתי, וגם זה לא תמיד, מתי העבודה מתחילה, אבל לא ידעתי מתי היא מסתיימת. רבקה הייתה קרובה אליה מאד בתקופה זו. היא נהגה להזכיר לי פעמים רבות שהיא טיפלה באִמי. אני הייתי מתקן אותה – אִמי הייתה עצמאית עד הרגע שבו נעצר לִבהּ בזמן שעסקה בניקיון הבית. ולרבקה הייתי אומר – "את היית חברה שלה. היית כמעט הבת שלא הייתה לה. דאגת לה, היית מבקרת אותה מדי יום", ועל כך אני מודה לה. יהי זכרה ברוך . מכתב מטלילה אריאל-זייפרט שמשון, צחי ויריב, מאז ומתמיד רבקה הייתה בסביבתנו, חלק מילדותנו ומהתבגרותנו, תמיד שם. תמיד ממהרת, תמיד מחייכת ותמיד מוכנה לעזור ולסייע בכל דבר ועניין. כשסבת חנה נשארה לבדה, רבקה הייתה שם. אוזן קשבת וכתף לבכות עליה ולא עזבה אותה לרגע. בחודשי המחלה נרתמה בכל כוחותיה כדי לעזור ולהקל בכל מה שרק אפשר, הייתה מתייצבת בכל בוקר ודואגת שתאכל, שתשתה, שתיקח את הכדורים בסדר הנכון ואפילו לקחה אותה למספרה עם שמחה. מסירות והתחייבות שאין דומה להן והכול באהבה גדולה, שום דבר לא היה קשה מדי. לנו זאת הייתה עזרה ענקית ולא ידענו באיזו דרך נוכל להודות ולהחזיר משהו מכל הטוב שקיבלנו. ניסינו, אבל זה לא ישתווה למה שקיבלנו. כשאמרתי תודה יותר מפעם אחת, תמיד הייתה משתיקה אותי ואומרת "מספיק עם התודה הזאת". יצא לי לבלות אתה הרבה שעות ושמעתי ממנה הרבה סיפורים ומחשבות על הדרך, על מה שהיה ומה שיש היום. קצת לפני שהתאשפזה הספקתי לדבר אתה והייתה מלאת אופטימיות שהכול בכל זאת יסתדר בסוף ושיהיה טוב. עצוב כל-כך שכך הסתיים הכול. תמיד אזכור את האדם המופלא שהייתה, כולה לב אחד ענק ומלא. רִיבְקִיצִי, כפי שקראנו לה תמיד תישאר אצלי בלב. באהבה רבה, טלילה יולי 2022 . אלעד דונייבסקי
לטכס סיום הטירונות של יריב נסעתי עם רבקה ושמשון. עם סיום הטכס יריב וצחי הלכו זה אל זה והתחבקו. רבקה ביקשה משמשון "תצלם בבקשה כשהם נפגשים, בשביל הרגע הבא באתי", אמרה. הקשר בין יריב וצחי הוא מופת של יחסים טובים וקרובים בין אחים וזה בזכות החינוך של רבקה ושמשון. חשוב היה לרבקה הקשר בין בני הכיתה של יריב. היא נתנה לנו תחושה שהיא דואגת ואוהבת את כולנו כאילו היינו ילדיה. זיכרון הילדות של האירוח הנעים בבית של יריב נוכח היטב בראשי. בכל פעם כשהייתי מגיע לקיבוץ ופוגש את רבקה, עוד לפני שהספקתי לשאול אותה איפה יריב, היא הייתה אומרת לי היכן הוא נמצא. ככה חשוב היה לה שימור הקשר ביני לבינו גם לאחר שעזבתי את הקיבוץ. . זיכרונות מבנות ומבני כיתת 'גפן' – אבי פשלי בכיתה בקיבוץ, הילדים קרובים יותר אחד לשני מאשר לאחים ולהורים שלהם. ההורים של כל הילדים מרגישים כמעט כמו ההורים שלך. כמעט מאז שאני זוכר את עצמי גרתי בית ליד הבית של יריב. פעם היה שם דשא גדול ששיחקנו עליו קריקט שערים או מחבואי הצלות. על הדשא ליד הכניסה לבית ישב פרינס – הכלב של משפחת שגב. בשעות היום הוא היה רודף אחרי שמשון שנסע בטוסטוס הכחול של החשמליה ואחרי הצהריים היה יושב בכניסה לבית על הדשא. אני זוכר שרבקה יצאה תמיד החוצה לקרוא ליריב לארוחת ערב. הייתה קוראת לו ושורקת בשריקה של משפחת שגב. רבקה הייתה מזמינה אותי פעם בכמה שבועות כשהיא הייתה מכינה “פיז’ולטס” – שעועית צהבהבה עם פסים. פשוט אבל מה-זה טעים. רבקה תמיד אהבה לדאוג ולתת לכל מי שיכלה – כששי, הבן של איזי, עבר פה פעם עם האופנועים היא אִרגנה להם צימרים, ארוחות וכולי, אבל יותר מהכול היא תמיד דאגה, יחד עם שמשון, לסבתא ביאטריס ולסבא דב באהבה ובדייקנות. בדיוק כמו שיריב וצחי דאגו לה בשבועות האחרונים. יריב תהיו חזקים. (כתב ושלח מחו"ל אבי פשלי. קרא אלעד דונייבסקי) . אזכרה ביום השלושים
רבקה יקרה, שלושים יום עברו מאז שטמנו אותך באדמות שובל שכל כך אהבת. אמרתי כבר בהלוויה שלך שיותר מחמישים ואחת שנים היינו יחד. היית אהבת חיי בכל המובנים, רעיה, חברה ואוהבת אותי. אזכור אותך כאמא נאמנה וכסבתא אוהבת לכל ששת נכדייך. הפרידה קשה מאוד ויהיה קשה בימים הבאים. הבאתי לקברך שתי אדניות עם צמחים שאהבת – גרניום משתרע. נשבע אני לך שכל עוד אוכל לעמוד על רגליי – תהיה גינה ירוקה ליד ביתנו. אוהב, אבא שמשון 18/8/2022 . אזכרה ביום השנה: שמשון רבקה, עברה שנה מאז שטמנו אותך באדמת שובל שכל כך אהבת. חמישים ואחת שנים חיינו יחד. היית אהבת חיי בכל המובנים. רעיה, חברה ואוהבת אותי. אזכור אותך כאימא נאמנה וסבתא האוהבת את כל ששת נכדיך. המשפחה חגגה לי לפני יותר משבוע יום-הולדת שבעים וחמש. היה אירוע מרגש מאד עבורי ואני חושב שגם לשאר המשפחה. הגינה שלך ירוקה. הוספתי צמחי סחלב שאהבת. אני משקה את הגינה מדי יומיים וגם את העציצים מסביב לקברך. קשה לי מאד בלעדיך ורק כאשר אני מדליק נר נשמה ליד תמונותיך, אני "מרגיש" אותך. אוהב אותך, אבא שמשון כ"א בתמוז תשפ"ג , 10.07.2023 . צחי אימא יקרה, חלפה שנה, שנה ארוכה שבה התרגלנו לחיות בלעדייך. יותר מדויק, לא התרגלנו, אלא זו המציאות. מה נותר? הזיכרון. אימא אוהבת את ילדיה ונכדיה. למעשה, את המשפחה כולה. אימא שאוהבת את הזולת ורגישה לצרכים של כולם. אימא צנועה, נבונה, עם רגלים על הקרקע. פרקטית, אולי מעט תמימה. אימא המנסה להשכין שלום, לפחות בסביבה הקרובה לך. הבוקר דביר חגג בר-מצווה. היה שמח וחשוב. קצת מוזר לחגוג בבוקר ולהתאבל בערב, אך אלו הם החיים שלנו. אבא ממשיך בחייו, פוקד את קברך כמעט מדי יום. מנהל שגרת חיים כפי שרק הוא יודע. הנכדים גדלים, מתבגרים, זוכרים אותך ומאד מתגעגעים. אהבת פוליטיקה. אם היית בחיים, היה לך המון זמן מסך והאזנה בימים הסוערים העוברים על המדינה. אני זוכר אותך כל יום, בעיקר בשעות הליכות הבוקר כאשר מתעוררים וכל המחשבה מזוקקת מאד. הותרת בנו חותם רב וזה מה שחשוב. אוהבים וזוכרים. המשפחה כולה. 10.07.2023 . | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
שגב (ציון) רבקה | |
