Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9916220

צור קשר

noas@shovall.biz

שלח דוא"ל

 

דף הנצחה לפיק יונה ז"ל
(25/01/1924 - 18/07/1997)     (  -  )

יונה, או כפי שנקראה בפי משפחתה, טרזה, ובקיצור – טסי, נולדה בליברפול בעשרים וחמישה בינואר 1924 להוריה דינה ויעקב אברהמס, הבכורה בין שלושת ילדיהם. המשפחה, ובמיוחד האם, הייתה תמיד תומכת נלהבת של תנועת העבודה הציונית, אך לא רק על ידי הכרזות ואיסוף תרומות לקק"ל, אלא גם בפועל תרמו במעשיהם בהקמת תנועת הנוער "הבונים" וארגונים ציוניים אחרים. האב, יעקב השקיע את כל מרצו וחכמתו בטיפוח השפה העברית והשתייך אפילו לחוג המצומצם של ידידי ומעריצי המשורר טשרניחובסקי. כך קרה, שבאחד מביקוריהם בארץ אצל קרוביהם, נשארה יונה שנה תמימה וביקרה בבית הספר "גורדון" בתל אביב, והתקשרה מאד, כבר אז, לארץ ולשפה.

אין פלא, אפוא, שעם שובה לאנגליה הצטרפו היא ואחיה לתנועת "הבונים" במטרה ברורה לעלות ארצה ולהצטרף, בבוא העת לקיבוץ.

עם פרוץ מלחמת העולם בשנת 1939 פונו שלושת הילדים עם בתי הספר שלהם מאזור הסכנה של הפצצות הגרמנים לאזורים שונים באנגליה ובווילס. ההורים נשארו בליברפול, כי היה על האב לטפל בחנותם הקטנה. מדי פעם זכו לביקורים קצרים של ההורים.

בשנת 1942 חזרו כולם הביתה. יונה למדה בבית ספר לבנות והצטיינה בנושאים רבים. הייתה התלמידה הראשונה בתולדות בית הספר אשר נבחנה במקצוע העברית. בשנה הלימודים הראשונה באוניברסיטה הכירה קבוצה תוססת של חברי "השומר הצעיר", שדעותיהם נראו לה דינמיות ומתאימות לה יותר מאלה של חברי "הבונים". היא הצטרפה אליהם, עזבה את לימודיה באוניברסיטה, למורת רוחה של אמה – והלכה לקיבוץ הכשרה בדרומה של אנגליה. אך רק בתחילת 1948 הצליחה יונה להגשים חלום ישן ולעלות לארץ.

את הימים ראשונים בילתה עוד בקיבוץ אילת בנתניה, ויחד עם מוסדות הקיבוץ החליטה לעבור לנגב, כי לא קל היה להיקלט בקיבוץ שלנו בימים ההם. אלה היו הימים הקשים לפני מלחמת השחרור עד לניתוק המוחלט של הנגב מיתר חלקי הארץ.

תפקידה הראשון במסגרת החדשה היה – אלחוטאית ולו היא הקדישה, כמובן, את כל מרצה ושקדנותה, כדי לשמור על הקשר עם השכנים ועם יתר חלקי הארץ.

בתקופה זו הכירה את חנוך. הם נשאו כעבור שנה. חמשת הבנים שנולדו היוו את אושרם, את גאוותם ואת מרכז חייו של הזוג הצעיר.

כקיבוצניקית שרופה וגם כפועלת שקיבלה את הכשרתה הראשונה עוד בחוץ לארץ, צללה יונה למעגל העבודה החקלאית, בעיקר בענפי הצומח כגון נוי ומטעים, ומצאה בה סיפוק רב, למרות השעות הארוכות שנדרשו ממנה בעונות האריזה במיוחד. אך לא בחורה כמוה תזניח את ענפי השירות והחינוך ואכן היא תרמה את חלקה גם בגידול הדור הצעיר.

כל הפעילות הזאת לא השכיחה מלבה, אף לרגע, את מה שעתיד להיות מפעל חייה מרגע שרגלה דרכה על אדמת שובל – הספרייה. במשך כחמישים שנה היא ליוותה את כל גלגוליה ונלחמה בעקשנות על הכרת המוסדות השונים בנחיצות המפעל הזה. היא ליקטה את הספרים שהחברים הביאו אתם, דאגה להם בקיצוניות, אך לא פחות מכך היא דאגה לקוראים. בעבורה הספר לא היה אביזר סתמי שיש לשמור עליו. אלא משהו נושם תרבות והשכלה. יונה הייתה מודעת לתוכנם של הספרים והתמידה בקריאה רצופה ומתמשכת.

אולי כל זה יחד הבליט את הייחוד שבה. היא לא התחפרה בספרייה מאחורי ערימות ספרים, אלא מצאה בקרבה גם את היכולת לנשום אוויר פסגות.

שנים רבות עסקה בהוראת השפה האנגלית. גם בשטח זה לא הסתפקה בהוראה השגרתית של המקצוע ושילבה רעיונות מקוריים ובמרץ בלתי דלה הקדישה הרבה מזמנה להכנת השיעורים עד לפרט הקטן ביותר, אבל השאירה מספיק זמן לגמישות התוכניות והאינטואיציה, הפכה את הכיתה לכעין סדנה למשחקים, להצגות ואפילו נעזרה בשירים האהובים של "החיפושיות", למרות שכשרון השירה לא היה אחת מתכונותיה הבולטות. כאשר הרגישה, בשנים האחרונות, שהמשימה ללמד כיתה שלמה קשה מדי בעבורה, המשיכה בטיפוח ובעזרה אינדיבידואלית לילדים מתקשים וקידמה אותם בסבלנות אין קץ, אפילו בחודשי חייה האחרונים.

את מלוא לבה ושמחת החיים שבה למדנו להכיר במיוחד בתקופה זו של מלחמה בלתי פוסקת נגד כוחות חזקים ממנה שלבסוף נאלצה להיכנע להם.

לא נשכח אותך!

.
 
.
 
הספד בלוויה - מגדלה טאוב:
 
.
הספד בלוויה - מרים יוסף: 
 
דברים בשלושים - אידה מנדלסון: 
 
.  
 
.
 דברים בשלושים - שולמית וחיים שור:
 
 
 
 
 
 
 
 מכתב מיונה לבת דודתה
 
 




הוסף



< חזרה לאתר הנצחה

פיק יונה



shoval abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות