Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9916220

צור קשר

noas@shovall.biz

שלח דוא"ל

 

דף הנצחה להוברט שרה ז"ל
(26/01/1924 - 04/05/2011)     (  -  )

שרה נולדה בעשרים ושישה בינואר 1924 בעיר ראדום שבפולין. בת למשפחת קירשנבוים המסורתית, דלת האמצעים אך מרובת הילדים. שישה בלבד מעשרת הילדים שנולדו למשפחה שרדו את ילדותם – שלושה  אחים ושלוש אחיות. שרה הייתה החמישית מביניהם. בשנת 1934 שלח אחיו של האב שחי בארצות הברית, כסף כדי שיעלו ארצה. כל המשפחה עלתה והשתקעה בחיפה בהדר הכרמל.

למרות היותה בת למשפחה מסורתית, הצטרפה שרה, בגיל צעיר יחסית, לתנועת השומר הצעיר, תנועת נוער חלוצית-ציונית-סוציאליסטית שלא הלמה בדיוק את אורח חיי משפחתה. כשבגרה, הפכה בעצמה למדריכה בקן.

בשנת 1943, כבוגרי הקן השומרי המכוונים את עצמם להקמת קיבוץ חדש בארץ ישראל, הקימו, שרה עם עוד כמה בוגרים, את ה''קומונה'' – ניסיון של חיים משותפים בדירה שכורה כשהיא אם הבית והמבשלת.

ביוני 1944, יחד עם חבריה מגדוד 'במסילה' מחיפה, עם גרעין של חניכי כפר הנוער בן שמן ועם גרעין של השומר הצעיר מדרום אפריקה, הקימה קיבוץ חדש על הצוק מעל הים בגבולה הצפוני של נתניה. השם שבחרו לקיבוץ החדש היה 'אילת'.

לאחר תקופה של עבודת חוץ בבית ההבראה של קופת חולים, נבחרה שרה למטפלת הילדים הראשונה של הקיבוץ ומאז ועד סוף חייה חיה ונשמה חינוך. ברבות השנים, לאחר לימודיה בסמינר הקיבוצים הייתה מ''מית – מורה מיוחדת ובצריף שהועמד לרשותה הקימה סדנה (לא כיתה). השם מרמז על דרך עבודתה ועל יחסה אל הילדים ואל החינוך. תלמידיה הרבים הפזורים היום בכל רחבי הארץ אוהבים אותה וזוכרים לה את חסד ילדותם.

בשנת 1950 נולדה אביטל – בת ראשונה, ובסוף השנה נוצר קשר עם חיים, שותפה לחיים עד נשימתה האחרונה. שני ילדים נוספים נולדו להם – יובל בשנת 1953 ויוחאי בשנת 1958. טרגדיה קשה פקדה את המשפחה כאשר בתם אביטל חלתה בלוקמיה ולאחר מחצית שנה של מאבק נפטרה כשהיא רק בת שבע.

שרה הייתה מסורה לקיבוץ, לחינוך ולמשפחה ובסדר הזה. רק עם השנים זז מקומה של המשפחה יותר ויותר לקדמת הבמה. לא היה ספק מי הנותן את הטון במשפחה.

חייה היו מלאי אהבות. היא אהבה לקרוא ספרים וביחוד ספרות ישראלית שהייתה אז בראשית צעדיה. לספרי החינוך והפסיכולוגיה היה מקום של כבוד על כוננית הספרים. אהבה לשיר, לרקוד ולהקשיב למוסיקה בין אם היו אלה שירי ארץ ישראל או מוסיקה קלאסית. אך מעל כל זה, אהבתה הגדולה נתונה הייתה לילדים. לילדים בכלל ולילדינו בפרט. היא בחרה בחינוך לא כמקצוע, כמקום עבודה, אלא כיעוד בחיים והתמסרה לו בלב ובנפש.

שרה הייתה אם הבית. דאגה שהילדים ירגישו חום ביתי בבואם מבית הילדים, רצתה שהבית ינשום יהדות. אהבנו לצאת אל מחוץ לגדר הקיבוץ, אל הטבע, לטייל ולערוך פיקניקים בצל הקזוארינות או ליד שלושת העצים בוואדי.

חלומנו להזדקן ביחד, לשבת לפנות ערב על המרפסת כאשר אנו אוחזים איש ביד רעותו, מביטים אל השמש השוקעת ומחשבותינו נודדות בשבילי חיינו הסבוכים, חלום זה לא התגשם. מחלת האלצהיימר הקשה שפגעה בה, מנעה זאת מאיתנו. במקום ליהנות מזקנה יפה, נאבקנו עם המחלה שכבשה, כל יום, עוד חלק בגופה, במוחה ובנשמתה.

עשר שנים וחצי נמשך המאבק הזה ואז, בליל הארבעה במאי 2011 נפרדנו.

יהי זכרה ברוך.

הספד - יובל 
 
הספד בלוויה - נכדים
 
 
.
 בתיה - זכרונות ילדות
 
ביום השבעה - חיים

לילה פורס את כנפיו

החושך מזדחל לאִטו

מיטתך מוארת רכות באור

המסתנן מן הפרוזדור.

ראשך מוגבה על כריות

עיניך עצומות כדרך קבע.

מכשיר דוחס חמצן לריאותיך

חרחור המלווה את נשימותיך

נשמע מבין שפתיך.

ואני יושב ליד מיטתך, אוחז בידך

מבטי מרוכז בפניך

לוחש מילות עידוד:

שרה, יהיה בסדר, יהיה בסדר.

הרי הלילות הקודמים היו דומים

תחילה קשתה עליך הנשימה

אך בהמשך התייצבה ונרגעה.

היש סיבה שהלילה יהיה אחרת?

הנה נשימותיך קלות יותר,

האוויר פולס את דרכו יותר רגוע

והפנים שקטות ושלוות יותר.

מדוע אני יושב עוד כאן?

הנשימות שקטות כל כך,

ידי מלטפת את ראשך

והנשימות שקטות

שוקטות ושוקטות

עוד אחת ועוד אחת...

ונאלמות.

אין יותר כלום.

זהו סוף, מוחלט. סוף סופי.

ראשי צונח אל השקע בין ראשך לכתף

דמעותיי מרטיבות את צווארך.

זהו יקירתי

הלכת

הלכת לבלי שוב

הלכת בלי סבל ומכאובים

הלכת כשאני אוחז בידך

הלכת כפי שרצית.

שלום לך יקירתי

עוד ניפגש במקום הזה.

ביום השלושים - יוחאי
 
שנתיים למותה - חיים
 
 
 .
שלוש שנים למותה - חיים 
 
 
 בית אבי
 
 
.


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה

הוברט שרה



מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות