|
|||||
. ססיליה נולדה בשבעה-עשר בפברואר 1937 בארגנטינה, בת שנייה להוריה – רוזה, שהגרה מפולין וליפה מרוסיה. אחות צעירה למאוריציו, הבכור במשפחת בורד. בשנת 1954, בהגיעה לגיל שבע-עשרה הכירה את דב מיקיי בשעה שעבדה לפרנסתה בחנות בגדים. השניים נישאו בשנת 1957 והקימו את משפחתם בבואנוס איירס. בנם הבכור, גבריאל, נולד בשנת 1959. בשנת 1961 החליטו לעלות לארץ ישראל. בעזרת הסוכנות היהודית נקלטו בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת ושהו בו כשנה. גרעין 'השומר הצעיר' שאליו השתייך דב עוד בארגנטינה עלה ארצה לקיבוץ מסילות והמשפחה הצעירה החליטה להצטרף אליהם. בתקופה זו נולדה בתם יעל. בשנים הראשונות בארץ אהבה ססיליה את עבודת האדמה בשדה. היא עבדה בבציר הענבים ובמטעי הבננות ומצאה בעבודה זו עניין רב. בהמשך עבדה במתפרת הקיבוץ, תפרה והלבישה את החברות אך מדי שנה בעונת הבציר הקפידה לצאת ולקחת חלק באריזת הענבים. בשנת 1977 הכירה את אפרה ועברה לחיות במחיצתו בקיבוץ שובל. בתחילה עבדה עם ילדים חריגים מתוך יחסה המיוחד לילדים שאינם כמו כולם. בהמשך הצטרפה לצוות קומונת הילדים ובו בזמן הייתה אחראית על הסנדלרייה. היה לססיליה חוש מיוחד ליופי, לצבעים וליפי הטבע. וכשכבר לא יכלה לראות בעיניה בעקבות ניתוח בחוט השדרה, חפשה אותו במוזיקה ובריחות הבאים מהטבע. אפרה היה לה לעיניים ובאמצעותו הצליחה להתעשר מן היופי שהווה בעבורה יסוד משמעותי כל כך. ססיליה טפחה באהבה רבה את הקן המשפחתי החדש והישן גם יחד. לא הבדילה בין בניה ונכדיה שלה ובין אלה של אפרה. דבר זה התבטא בעיקר בחשיבות הרבה שייחסה לימי ההולדת של כולם. זכרה את כולם לפי תאריכיהם ודאגה להזכיר ימי ציון אלה לכלל בני המשפחה. יחס מיוחד הקדישה לאילן. ססיליה חלתה בגיל עשרים ושתיים. במשך השנים שחייתה אִתנו ידעה עליות ומורדות במצבה הבריאותי. בזכות רוחה איתנה, האופטימיות ושמחת החיים הייחודית רק לה יצאה ממצבים קשים מאד וידה על העליונה. בשנים האחרונות מקור השמחה, האהבה והאופטימית הגדול ביותר היה אפרה אשר נוכחותו המתמדת לידה הייתה לה נחמה יחידה. בשבועות האחרונים אף אמרה לי כי היא ממשיכה לרצות לחיות רק בגלל ובעבור אפרה. בשבועת האחרונים מצב מחלתה היה יציב ולכן מותה היה פתאומי ולא צפוי. אמירה 10.03.1999 . . . . . |
הוסף |
|
|
|
|
|
מיקיי-שרטר ססיליה | |