דפי הנצחה

רונה פוירינג, מזכירת הקיבוץ

לזכרו של רוני שבירו

רוני נולד במרץ 1963. ילד שישי להוריו, סאלח וראשל שבירו זכרם לברכה, שעלו מעיראק וגידלו באהבה ארבעה בנים ושלוש בנות – שבט מופלא שנתן לך, רוני, תמיד את ההרגשה שלעולם לא תצעד לבד.

סאלח האב רצה בעבור ילדיו את החינוך הטוב ביותר והבין שרחובות העיר חולון עלולים להיות מקור לצרות וכך הגיע רוני בהיותו נער צעיר – ל'בן שמן'. בית הגידול של הפנימייה החקלאית נתן לרוני הצעיר קרקע טבעית לצמיחה אישית והתוויה של מסלול חייו קדימה עם קבוצת חברים וחברות שהוא כיכב בה ושהיה שותף לכל פעילות ועשייה, כולל לא מעט תעלולים ומעשי קונדס.

בשיחה אישית בחודשים האחרונים, רוני סיפר לי שלמרות שראה בבן שמן בית לכל דבר ואהב את המקום אהבה עזה – היה בו געגוע יומיומי לביתו האמיתי – בית ההורים.

לימים, כשרוני היה מדריך של חברת הנעורים 'חצב', הוא הביא אִתו את עולם הרגש שלו כמי שיצא מבית ההורים לדרך חדשה בגיל צעיר, ולאורך כל חייו נשא עמו געגוע פנימי. לא סתם היו בני ובנות הנוער כרוכים אחריו. בתוך תוכו הוא היה זה שהבין אותם טוב מכולם.

לאחר סיום הלימודים הגיעה תקופת גרעין 'שקמה' והשירות הצבאי בנח"ל. לשובל הגיע רוני עם הגרעין בקיץ 1981. תקופת חיים משמעותית של שירות בלבנון, פרידה מאביו שנפטר, השתלבות מלאה בחיי הקיבוץ ואהבה גדולה לנילי לבית גרנות – בת שובל ותלמידת 'המוסד החינוכי' שנענתה לחיזוריו של בן הגרעין.

רוני בדרכו, הצליח למצוא את הדרך אל לב הוריה ומשפחתה של נילי והפך להיות חלק משמעותי מהמשפחה עם הקול והדרך המיוחדים רק לו.

נילי ורוני נישאו והמשפחה הצעירה גדלה עם הולדתו של יונתן הבכור ואחריו מיה ואיתמר.

רוני היה חלק מרפת שובל במשך שנים ארוכות ולאחר מכן עבד מחוץ לקיבוץ במקומות עבודה ששילבו את הידע החקלאי שלו ואת ההיכרות עם השטח. לאט, לאט התגלו תכונות ויכולות נוספות אצל הרפתן המסור. אינטליגנציה רגשית ואהבת אדם הם אלה שניתבו את דרכו המקצועית וכאשר התמנה לניהול סילג'ט בקיבוץ – הייתה הרגשה שאפילו השמיים אינם גבול בעבור רוני שקלט והבין מייד את הפוטנציאל הגלום במקום הקטן. בעבודה מוקפדת הצליח להביאו לשיאים חדשים ולראות את צמיחתו העתידית.

סוד הקסם של ההצלחה הוא רוני – המבט, החיוך, המסירות והאכפתיות שמביאים את הכול לאיכות בלתי מתפשרת שהייתה רק שלו וללא מתחרים.

רוני, רוניל'ה, רונקו... את הקיבוץ אהבת עד בלי די, היית גאה בכל מה שסביבך ולא יכולת לשאת התנהגות מנוכרת ואדישות של חברים כלפי המקום שבו הם חיים. גם חוסר נאמנות של בני אדם היה בעבורך קו אדום שלא יכולת להתפשר עליו. עם כל השאר זרמת – בלי שיפוטיות ועם גישה מיוחדת לכל מי שחלש וזקוק לסיוע – שתמיד ידעת לתת בדרך שהעצימה וכיבדה את הזולת כשאתה מאחור – נותן מקום.

לאורך השנים היית שזור בפעילויות של הנהלות, ועדות, צוותים וכל זה עד היום – בוועדת הקבלה לחברות, בצוות מניעה ובצוות טקס יום הזיכרון. בכל המקומות האלה היית פעיל – עם חיוך וחריצות ללא פשרות.

התא המשפחתי היה תמיד העוגן – עם הומור ועם ים של אהבה לנילי שלך ולילדים – הבחירה של יונתן וענבל לחיות בשובל, הקריירה של איתוש ומיה שאתה והיא לב אחד – כל אלה מילאו אותך עד בלי די. השיא הגיע עם שינוי הסטאטוס – סבא של גלי. ביום חמישי האחרון, בשיחתנו האחרונה על המרפסת, אמרת לי שזה לא יֵאָמֵן איך תינוקת אחת מחברת את כולם יחד וכמה אור ושמחה הגיעו אל ביתכם.

ענן המחלה היה כבד. אבל אתה הגדרת את חוקי המשחק בצורה ברורה. כל מי שהקיף אותך – בית, עבודה וחברים ידע על מה מדברים ועל מה לא מדברים. אתה ידעת הכול – לא היה רגע של הדחקה או של הכחשה – אלא בחירה בדרך שנכונה לך. הצלחת להדהים את טובי הרופאים כאשר חזרת ואמרת שלמרות הכול, זו הייתה השנה הטובה בחייך.

רוני – איך נפרדים מחבר? אתמול כמעט התקשרתי אליך כדי לספר לך מה קורה. לא היה יום שבו לא שוחחנו ותמיד שאלת אותי – "ספרי, מה חדש בקיבוץ?" וכשאני שאלתי "מה נשמע?" תמיד זה התחיל באותן מילים – "הכול בכול". חבר אמת. נדיר. כזה שאפשר לסמוך עליו. שנתן לכל אחד ואחת את ההרגשה שיעשה את הכול בעבורם וכך גם היה.

נילי, יונתן וענבל, מיה ומתן, איתמר ומשפחות שבירו וגרנות – קיבוץ שובל משתתף בצערכם הכבד.

כל כך רצית לחיות. נאבקת עד הימים האחרונים, לעוד קצת זמן כאן איתנו. תודה לך רוני על מי שהיית ועל כל מה שעשית. תם מסע חייך שהתחיל בבית היולדות ביפו והסתיים אתמול, מוקדם מדי, כאן בנגב.

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ."

להתראות רוני,

יהי זכרך ברוך.

איתי לוי

תחילת שנות השמונים. קבוצת מדריכים משובל מגיעה לראשונה לכפר הנוער בן שמן.

מפגש ראשון עם חבורת הנערים ובתוכם נער עטור רעמת תלתלים לראשו. טעון באנרגיה אדירה, שמקרינה על כל סביבתו.

רוני.

רוני שלנו ושל עוד הרבה אנשים.

הגרעין, הצבא, העבודה, החברים – כל אלה מתחילים לנתב את האנרגיה כלפי פנים.

לאט ובהדרגה הקיבוץ הופך לבית.

בית ששורשיו הולכים ומעמיקים, אך תמיד שומר על קשר חזק עם השורשים של בית ילדותו, שביחד מהווים את העוגנים של חייו.

חיים של חופש וחברותא.

עבודה קשה.

חתירה למצוינות.

מצחיק ורציני בו זמנית.

מדריך ומחנך.

חבר וידיד אמיתי שפיו וליבו תמיד שווים.

חבר שנוגע בנפש.

איש רעים להתרועע, איש של אנשים.

אכפתי ומאמין.

ובתוך כך המשפחה.

אהבת הנעורים עם נילי מבשילה עם השנים לקשר חזק שבו כל אחד שומר על עצמאותו, שממנו צומחת שותפות עמוקה.

לשותפות הזאת מגיעים הילדים יונתן, מאיה ואיתמר – וחלק גדול מהאנרגיה העצומה הצבורה בו מופנית לגידולם. הילד שבו הופך לאבא נוכח ומדהים.

ולצד זה, היותו חלק בלתי נפרד ממשפחת שבירו המורחבת והתוססת, שהפך לחיבור אוהב ומפרה עם משפחת גרנות.

בשקט ובממזריות כבש לעצמו גם טריטוריות שהיה נראה תחילה שאינן שייכות לו.

שיפוץ הבית ועיצובו. בהדרגה הפך להיות הפוסק האחרון בעניין. ועם הבית היפה הגיעו, קצת באיחור, הסדר והניקיון, הגינה המדהימה שנגלית להולכים הבאים מהכביש, שבה שימש כעוזר גנן לנילי, יזם ואדריכל של הבתים של הילדים.

מחובר לפוליטיקה ומביע את דעתו בהפגנות ובדרכים אחרות בנושאים הבוערים בתוכו.

מעורב מאוד בקיבוץ בוועדות, במזכירות בחגים ובתרבות. לא כי צריך אלא כי אכפת לו.

כשההורים בשליחות בדרום אפריקה הוא הופך באופן טבעי לאבא ואמא של אורי,

לאחר מכן עושה שירות צבאי חוזר, לצִדו של אורי.

האהבה לירושלים הפכה אותו עולה רגל התר אחר קסמיה, הקסם הזר המנוגד לנופי הנגב שבו חי.

ליווי הקריירה של איתמר. מעורב ותומך, בסגנון הייחודי לו, המנוגד כל כך לעולם הכדורגל.

את כל כישוריו, קשריו, החכמה, ניסיון החיים והחן רתם לטובת תפקידו כמנהל סילג'ט והצעיד את המפעל להישגים מרשימים.

קדמו לכך הרפת, 'חצב', מפעל הפיס, משואות – בכל מקום השאיר חותם מקורי וייחודי המונע מאנרגיה בלתי נדלית.

לצִדו עמדה בכל מה שעשה והיה, תכונה שכל כך אפיינה אותו – אוהב אדם אמיתי, בעל יכולת לקבל כל אחד כפי שהוא לאסוף חברים ולהשאיר חותם בלב רבים כל כך.

רוני ימשיך להיות בעבורנו, המשפחה והחברים, גם אחר לכתו, אדם רב השראה. אנחנו ננצור לעד את הזיכרונות והגעגוע.

"נפשי היי ממלכה נאמנה

ליקירייך החיים ושאינם בנגלה.

נפשי הענייה הרועדת

ירבה העצב ככל שירב

היי לידידייך ממלכה נאמנה

זורמת מול המקרים עד השקיעה

אל האופק הגלמוד."

זלדה, מתוך 'אל תרחק'.

דוביק יהונתן

מספרים על תייר שהגיע אל כפר קטן באיטליה וביקר בבית העלמין. להפתעתו ראה כי על כל מצבה היה רשום שם הנפטר וכמה שנים חי. הרוב חיו בין חמש לעשר שנים, בודדים מעל עשר שנים ורבים פחות מחמש שנים.

ביציאה פגש את הכומר המקומי ושאל כיצד זה שכל התושבים מתו בגיל כה צעיר. הכומר ענה כי הרוב המוחלט נפטר בגיל מבוגר יותר אך על המצבה כתוב כמה שנים חיו באמת.

לו רוני היה גר באותו הכפר, על המצבה שלו היה כתוב "כאן נקבר רוני שבירו, חי שישים שנה ועשרה חודשים".

זהו רוני. איש אוהב חיים ובעיקר אוהב אנשים. אדם אהוב שידע לגעת בנפשו של כל אדם אשר פגש. מהפגישה הראשונה היה ברור לך כי מדובר בחבר אמיתי וידיד נפש. ידע תמיד להתקשר ולשאול לשלום מכריו, להציע ולהגיש עזרה לכל זקוק ובקיצור, נשמה של מלאך.

מה הפלא שבשמיים לא הצליחו להתאפק ולקחו את שחקן הנשמה הזה לשחק בהרכב הפותח של הקבוצה.

הֱיֵה שלום רוני, תמיד תהיה בליבנו וברור כי בכל פעם שניזכר בך זה יהיה בחיוך ולא בבכי.

שלום חבר.

שי פוירינג

נילי, משפחה וחברים

רוני, הגם שהסוף המר היה ידוע מראש, עדיין קשה לנו לעכל. כל כך עצוב לעמוד כאן היום ולהפנים שאכן זו פרידה ממך, חבר יקר מאד.

מהרגע ההוא, ששיתפת אותנו לראשונה במחושים, עקבנו בחשש אחר תוצאות הבירור הרפואי שעברת.

ואז... יום אחד התקשרת, וסיפרת שיש אבחנה.

אמרת: "מצאו שזה בלבלב".

לבלב... שתקנו, קשה למצוא מילים. ואז הוספת – "תדע לך שי, זה קטלני אבל יהיה בסדר..."

רוני, כל השנים למדנו ממך המון. אבל מרגע זה לימדת אותנו שיעור מאלף. צפינו, בכל פעם מחדש – נדהמים – מהדרך שבה התמודדת עם המצב. לאט, לאט ובלי מילים החדרת בסביבה הקרובה לך את ההבנה שבעצם ל'נצח' את המחלה זה לא בהכרח לשרוד אותה (ואתה כמובן צדקת רוני – המחלה בלבלב היא אכן קטלנית).

הראיתָ לנו שיש דרך נוספת להגדיר - 'ניצחון' על המחלה, מהו? – למשל לחיות לצידה, וכשאני אומר ל'חיות' – אני מתכוון לאופן המרשים שבו אתה חיית – חיים שלמים במלוא מובן המילה, וזאת לאורך כל התקופה שחלפה מן האבחנה ועד שעצמת את עיניך אתמול.

אתה שידרת חיוניות וחוזק. המשכת בשגרת היום יום, ולמעשה אף הרבה מעבר לכך. הגברת את הקצב בעבודה, גיבשת סביבך, בדרכך המיוחדת, את המשפחה הנפלאה שלך. היית עד הרגע האחרון, במשרה מלאה – אח, אבא, סבא ובן זוג אופטימי ומחזק.

המחלה כצפוי הכריעה אותך, אבל אנחנו לא 'רושמים' לה ניצחון.

עכשיו רוני אני מתנצל משום שאני מתכוון להביך אותך... אוסיף כמה מילים טובות עליך.

לרוני יש דרך מיוחדת לתאר את הקרובים לו. צירוף של חוש הומור, שמחת חיים וכושר התבוננות חד. אני, למשל, לא פגשתי מעולם את אִמך, סבתא ראשל, אבל מהסיפורים הרבים, חלקם מצחיקים עד דמעות, שסיפרת לי עליה, אני מרגיש שאני ממש מכיר אותה היטב, ובטח מבין עד כמה היית קשור אליה ואיזה חלק חשוב מילאה בחייך.

הזדמן לי לראות את רוני בעבודתו. זה היה כשעבד במפעל הפיס, ואני הייתי 'תופס טרמפ' אִתו לבאר שבע. בדרך היה עוצר אצל הסוכנים השונים שתמיד שמחו לקראתו. רוני הכיר כל אחד מהם, ידע אִשתו של מי חולה, בעלה של מי במילואים... תמיד שאל לשלום המשפחות, טפח על השכם ועודד.

זה פשוט משום רוני הוא 'איש של אנשים'.

יצירת קשר אמיתי וכן עם אנשים זו המומחיות שלך. וזו מומחיות נדירה וטבעית.

כְּשֶרוני לקח על עצמו את ניהול סיל ג'ט, זה היה בתקופה שבה המפעל היה בשפל עמוק ורבים חשבו שאין עתיד או תוחלת למפעל. שאלתי אותו אז בדאגה מה הוא מתכנן לעשות אחרת. הוא אמר – "אותו דבר, רק צריך לדבר עם האנשים בגובה העיניים".

רוני, צדקת, כמובן – תוך זמן קצר זינקו רווחי המפעל לשיאים חדשים.

פעם, התקשרתי לבן שלי שהיה בשנת שירות ושאלתי איך הייתה הנסיעה באוטובוס. הוא ענה שרוני הסיע אותו. פגשתי את רוני ואמרתי איזה מזל שנסעת לאותו כיוון. רוני שתק. אחר כך התברר לי מנילי שרוני נסע במיוחד. כששאלתי אותו למה? ענה פשוט מאד – "כייף לי לדבר עם הבן שלך".

כזה היה רוני – איש של אנשים – חבר נדיב. חבר נדיר.

אנחנו נפרדים, רוני, בעצב רב. אתה יודע כמה תחסר לנו.

עמליה כחלון

רוני האהוב,

ככה אני קראתי לך – אהוב – ואתה קראת לי אחות.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת שתמיד ובכל נקודת זמן כשתיצור קשר תמצא בצד השני מישהו שרק חיכה לטלפון שלך.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת שכשזקוקים לעצה טובה זה יהיה שם ובגדול.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת שאין תשובה כזו "לא" או "אי אפשר".

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת שתמיד, תמיד יהיו שם אוקיינוסים של אופטימיות בעבורך ורגש מדויק ומזוקק גם כשאתה במחשכים.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת שביומולדת יגיע הטלפון והיחס האישי ושאתה לא תסתפק בהודעה כתובה.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת לצחוק ולהעלות זיכרונות טובים גם כשהמוות אורב בפתח.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת שהכול בראש.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת שגם אם אתה ממהר ואתה החלטת שנלך יחד לחדר האוכל זה יקרה!! אי אפשר לעמוד בפניך.

להיות אחות שלך, רוני, זה לדעת לשתף ברגש ולא להישפט לעולם.

אהוב,

אני לא אגזים אם אומר שאתה החבר נפש הכי טוב שיש לי... הקשר, הפתיחות, האהבה – בכמויות שלא ניתן לאמוד.

מבחינתי, אתה הייתה חולה שבוע ימים בלבד. כל שאר הזמן פשוט ניהלת את החיים והתִפקוד בדיוק כמו שרצית. היו לך משימות לסיים וביצעת אותן אחת, אחת. עשית מחוות רבות על הדרך ובסיפוק רב. לאורך כל התקופה לא הסרטן הוא שאכל אותך אלא אתה אכלת אותו. גם כשהרפואה הרימה ידיים אתה אפילו לא העליתָ בדעתך להיכנע... מלך!!

בשיחות אמרת שהשנה האחרונה הייתה הטובה ביותר בחייך. לקחת את הזמן שהוקצב לך כמתנה ועשית הכי טוב.

מחוות אנושיות זה פרק שלם בחייך, שאפשר לספר עליו הרבה מאוד.

בפעם האחרונה שהתכתבנו סיפרתי לך שאהיה בסביבה בעשרים וארבעה בחודש וכתבת לי "כן, בטח, תבואי בכיף..." כולנו יודעים מה קרה בעשרים וארבעה בחודש... אתה רצית לחיות ולא ויתרת גם כשהיה חסר תקווה – אני מעריצה אותך ואוהבת בכל ליבי.

אהוב מתוק,

העצב אין לו סוף אבל מה שהשארת – המשפחה, נילי, הילדים, גלי, המורשת, הסיפורים, המעשים, המחוות ובעיקר האהבה הענקית שהיה לך מספיק ממנה לכולם – הם יהיו האחיזה שלנו בהמשך.

"וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!

הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!"

ביאליק

אהוב,

אתה אבן חן נדירה.

יש לי חור בלב בצורה שלך.

יהי זכרך ברוך.

צחי שגב, מרכז המשק

הכרתי את רוני שנים רבות. לאחר כניסה לתפקיד מרכז משק נוצרו בינינו ממשקי עבודה מיוחדים, שנבעו בעיקר מאופיו של רוני. מצאתי אדם הוגן, נחוש, בעל תפיסת עולם, איש של אנשים. איש חם היה רוני, נבון ובעל חושים חדים ביותר.

רוני נכנס לנהל את סילג'ט לפני מספר שנים והשכיל לשפר את מצבו באופן מעורר הערכה. מעבר לשורה התחתונה, שהתבטאה בהכפלת הרווח הנקי, יצר רוני קשרים מיוחדים עם כל הסובבים אותו: עובדים, לקוחות, ספקים, קולגות, בעלי תפקידים בקיבוץ ועוד. רוני היה איש מכירות, ובשילוב עם חיבור לאנשים היה זה קלף חזק ביותר.

סילג'ט הוא מפעל קטן שנותר אצלנו לאחר סגירת המפעל לעיבוד שבבי. בתוצרתו הנוכחית המפעל קיים כשלושים שנים, אך עם הזמן התפתח בו ידע ייחודי המאפשר להמשיך במכירות וגם ברווח הנקי (הכנסות חפות הוצאות).

בשנים שבהן רוני ניהל את המפעל, ראיתי פעם אחר פעם את הניצוץ בעיניים, את הרצון לשפר ולייעל תהליכים, את הנכונות לעסוק בפיתוח עסקי, את אהבתו של רוני לאנשים העובדים אצלו ואת דאגתו לתנאי העבודה בכל המובנים. רוני ידע לתת קשב לכולם ולעמוד על העקרונות החשובים לו, בדרכו הנעימה, הבטוחה והמתחשבת.

בין יתר הדאגות כל מנהל, רוני הדגיש במיוחד את האנשים העובדים סביבו, בדגש על טיפוח הדור הבא ובתוכם הנערים שאהבו מאוד להגיע לעבודה במפעל.

שוחחנו רבות על הדור הבא, דור ההמשך ועל היות סילג'ט נציג התעשייה בקיבוץ שובל. הרפתן נהיה לתעשיין גאה.

רוני נהג להזכיר לי כי גדל בשכונת ג'סי כהן. במילים אחרות, רצה לומר כי הוא ראה הכול ונכון לכל אתגר.

לפני מספר חודשים הסתיים תהליך בחינה של מפעל סילג'ט בסיוע יועץ חיצוני. לא כל מנהל מוכן לשים על השולחן בפתיחות מרשימה את הארגון שאותו הוא מנהל כדי לבצע תהליך בחינה הנקרא SWOT (חוזקות, חולשות, סיכונים והזדמנויות). רוני נרתם למשימה, ומתוך ביטחון עצמי הוביל התהליך אשר את תוצאותיו – כך אני מקווה – נראה בשנים הבאות.

רוני נהל את סילג'ט תוך כדי מחלתו ועשה זאת באופן מרשים ביותר, כאילו אינו חולה כלל.

רוני הותיר לאחר לכתו מפעל מתפקד, מסודר ומאורגן, חזק כלכלית, עם צבר הזמנות מרשים, לקוחות טובים ופוטנציאל לפיתוח עתידי. אך חשוב מכך, בהתנהלותו ובדרכו הייחודית סלל נתיב התואם בדיוק למידותיו: צניעות, התמדה, נחישות, מוכנות לאתגרים, חיבור אישי ואוהב לכל האנשים מסביב. רוני – היית איש של אנשים, אוהב אדם וכך אזכור אותך.

נוח על משכבך בשלום איש יקר.

יהי זכרך ברוך.

(מתוך סקירון מספר 3350 מיום 25.01.2024)