הספד בלוויה – חסיה ישראלי, מזכירת הקיבוץ. קרא אברהם נתנזון.

חווה נולדה בגרמניה ובגיל עשרה חודשים עלתה ארצה עם הוריה לירושלים.

חווה הגיעה לשובל, בשנת 1951 כבודדת מצורפת לקבוצה שהגיעה מצרפת. לאחר שנתיים הצטרפו גם הבן-שמנים, גרעין עומר.

המילה הראשונה העולה כאשר מדובר בחווה היא מסירות. בראש ובראשונה מסירות לניב. נראה כי מרגע שבא לעולם, הקשר ביניהם היה סמל לדאגה הדדית ולשותפות. אם ובן למופת.

כולנו חווינו את מסירותה ונהנינו ממנה במשך שנים במכבסה. הידעתם שכאשר קרה שחייל שכח להביא את מדיו לכביסה או שהגיע במועד לא צפוי, חווה הלכה במיוחד להפעיל את המכבסה כדי שלא יחסר?

אורח חייה היה צנוע והיא אהבה מאד בעלי חיים. ניב מספר, שכל הזמן רצתה רק לתת. אחרי שנים של עבודה במכבסה, היא התנדבה במסגרות של ילדים עם צרכים מיוחדים.

בשנתיים האחרונות, נאלצה להיכנע למחלות ולכאבים. בת שמונים ואחת הייתה במותה.

נאמנותה כחברת קיבוץ, צניעותה וההשלמה עם מה שהחיים זִמנו לה – היו חלק מאישיותה וכך נראה כי חווה תמיד נמצאת, תמיד היא פה בחיוך של טוב לב על פניה.

יהי זכרך ברוך, חווה.