דברי אֹהד בלוויה

אמא, סבתא יקרה ואהובה,

אנחנו לא פה להיפרד, אלא להגיד תודה.

לא להיפרד, כי את דמות של החיים. היית "גדולה מהחיים", תמיד אמרנו עלייך, ואפילו המוות המושלם שלך נראה רק כמו עוד צעד מַעֲבָר לחיים נוספים, אחרים.

אז באנו להגיד תודה. תודה על מי שאת, תודה על מי שהיית בשבילנו ותודה על הדרך שבה גידלת אותנו.

אופטימיות וחיוביות אין קץ, אומץ, שמחה ואהבה לחיים. זאת את.

אני חושב שאצלך התכונות האלה היו כל כך חזקות, כמעט מוּלדות. אני חושב שהן שעזרו לך לצאת מנצחת את התופת הנאצית, להיות חלק פעיל בתקומת העם בישראל ולהקים עם חברייך את קיבוץ שובל שאת כל כך אוהבת.

סיפרת לנו על השואה, על אובדן ההורים והמשפחה, על מחנות הריכוז ועל תפקידך במחתרת. נערה צעירה, קטנטנה בגוף, מסתובבת להד ברכבות באירופה בשליחות סודית של המחתרת. כל כך עזת נפש ועצמאית. לא נשברת.

הרבה סיפרת לנו גם על התקופה הראשונה בקיבוץ, על תפקידך כאחות בזמן המלחמה, על הפצועים וההרוגים שעוברים דרכך, ואת, מלאה באומץ ובתושייה, עושה כל שניתן להצילם. על האומץ והתושייה, על עזות וגודל הרוח, על כל אלה גדלנו כמובן מאליו, כחלק מהחיים, בלי הרצאות ונאומים גדולים, כי ככה צריך לחיות.

באנו להגיד תודה על נתינה ללא גבולות, על מסירות, על השפע שהרעפת עלינו ועל נכדייך ועל כל הסובבים אותך. בית חם, פתוח ומזמין לכל אחד. בנית משפחה קטנה ומלוכדת, אוהבת בלי חשבונות, ועל זאת הייתה גאוותך.

אמא, עברת חיים מרתקים ומפוארים. מכל משבר ומבחן יצאת מחוזקת. לפעמים, בעת האחרונה, הייתי רואה אותך בכורסה שלך בביתך, והייתי חושב לעצמי שאת בת אלמוות. מי יכול לגבור על האישה הזאת? בטעות עוד תחיי לנו פה חיי נצח...

לפני הרבה שנים נפרדת בצער ובכאב גדול מאבא. היית עדיין צעירה. נראה לי שגם התחלת להתעייף ולוותר על האידאות הגדולות והפוליטיקות, ואפילו על צביון הקיבוץ. שחררת את זה לדור הבא, התמקדת והתמסרת למשפחתך ולנכדייך. אימצת את דוביק ואחר כך את מיכל באהבה גדולה, כאילו היו ילדייך. היית סבתא נפלאה, משקיענית, עושה ומפנקת בלי סוף. המון צחוק עבר במשפחה במשך השנים, איתך ועלייך, ואת תמיד במרכז, ורק רוצה עוד... המשפחה הייתה האושר שלך, ואת רצית את ילדייך ונכדייך סביב, כמה שרק ניתן. כל כך היית גאה בהם. "הצליח לכם", תמיד הייתה אומרת לנו. סבתא, כולם פה היום להגיד תודה על החיים הנפלאים שלהם זכינו.

אמא משאירה מורשת. לא כתבים, לא מניפסטים, אלא את מורשת האדם! לחיות ביושר, באומץ ובחיוביות, לחיות בשמחה, אהבה וכיבוד הזולת, לחיות בכיבוד עצמי, בקיצור: לחיות את החיים.

זכרה יהיה ברוך. אני מאחל לך, אמא, שתפגשי את אבא. יש לך כל כך הרבה לספר לו.

אני רוצה להוסיף תודה אישית מאוד לאסנת ודוביק, שבשנים האחרונות, כשאמא נעשתה פחות עצמאית ונדרשה ליותר עזרה, היו שם תמיד, קרובים, דואגים לכל הנדרש ומעבר לו. תודה למטפלות מישל ונואל, לאילנה המחליפה ולירדנה הפיזיותרפיסטית.

דברי הנכד אדם יהונתן בלוויה

סבתא'לה,

כבר שלושה ימים אני מנסה לכתוב משהו ולא מצליח. לא כי אני לא מעכל, אלא כי לא משנה מה אומר, זה לא יבטא ולו אחוז אחד ממה שאני חש כלפייך.

לא באתי הנה להספיד – באתי לזכור!

הענקת לי, ואני מאמין כי גם לכל הנוכחים, אין-סוף כוחות, וצמיד עם חיוך. את היית החברה הכי טובה שלי. אי אפשר לתאר מי היית. אני מאמין שאם כל אחד ואחת שפגשו אותך יעצום רגע את עיניו ויחשוב עלייך, מיד יעלה לו חיוך על הפנים.

אני הערצתי, ועדיין מעריץ אותך. האופטימיות, אהבת החיים וההומניות הם אלו שהובילו אותך. אחרי כל מה שעברת בחיים – את יכולה להגיד: ניצחתי.

מי ייתן ובהמשך חיי מעכשיו אהיה ולו אחוז אחד מהאדם שאת היית.

אני אוהב אותך, ואנצור אותך בלבי כל חיי. סיימת את חייך כפי שרצת, בשלווה ומוקפת בכל משפחתך.

אסיים בציטוט משיר שמלווה את חייך ואופייך:

"כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז,

כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז."

נוחי על משכבך בשלום 

דברים שנאמרו במפגש של מועדון 60+ ב- 29.01.2016:

לאחרונה נפרדנו מבלומה רחילוביץ. נפרדנו מאישה קטנה, צחקנית, מלאת מרץ ושמחת חיים. מאישה שעברה את זוועות השואה אבל התהלכה בינינו בראש מורם ובהכרת תודה על שזכתה להשתקם, לבנות בית בנגב, להקים, עם אליעזר, משפחה אוהבת ומסורה ולהיות חלק בלתי נפרד ממרקם החיים החברתיים והתרבותיים בשובל. נפרדנו מאישה אמיתית וכנה, חייכנית, נדיבה ומסורה למשפחתה שתמיד הייתה סביבה.                                                                                                                                                                  כתבה מיקי עין –גדי ; קראה טובה הר-שלום