Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9916220

צור קשר

noas@shovall.biz

שלח דוא"ל

 

דף הנצחה לפשלי (סמיט) מרים ז"ל
(17/10/1946 - 03/01/2013)     ( ב תמוז תשו  -  כא טבת תשעג )

מרים נולדה בשבעה-עשר באוקטובר 1946 בעיירה קטנה בשם Granite Falls במינסוטה, הבת השנייה, מתוך ארבעה ילדים להוריה אברהם וברטה, אחות למרק, לבני ולמרווין.

הסבים שלה הגיעו לארצות הברית עם הגל האדיר של יותר ממיליון יהודים שהיגרו לשם בעקבות הפרעות והפוגרומים ברוסיה ובפולין בתחילת המאה העשרים.

סבהּ מצד אביה נולד בלטביה והגיע בשנת 1905 לניו אורלינס והתפרנס מכל הבא ליד, בנדודיו הגיע למינסוטה ושם הקים מגרש לאיסוף גרוטאות. סבתהּ מצד אמהּ, הגיעה מפולין למינסוטה.

עסקי המשפחה התפתחו ב- Granite Falls ובחורפים הארוכים והמושלגים ישבו שלושת האחים לבית סמיט ומיינו מתכות.

אהבתה של מרים לטבע ולסביבה הגיעה מאביה שמגיל צעיר עסק בדייג ויכול היה לשבת שעות, בחורף ובקיץ, על יד הנהר וליהנות מימי דייג ארוכים. בשנת 1941 נישאו הוריה ומיד לאחר חתונתם גויס אביה לצבא ארצות הברית.

עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה ה"גדולה" ולאחר התקפת היפנים על נמל הפנינים הוא היה כבר מעבר לגיל גיוס החובה אך התנדב ושובץ לשירות באנגליה, שם שירת בחיל האספקה.

לאחר שובו מהמלחמה עברו, בלחץ האם, בשנת 1956 למיניאפוליס, שם רצתה האם לגדל את הילדים בסביבה יהודית לפי המסורת ולפי כל כללי היהדות.

מרים למדה במגמה לטכנולוגיה רפואית באוניברסיטה ולאחר סיום לימודיה עבדה במשך כשנה וחצי במעבדה רפואית בבית חולים.

לאחר מלחמת ששת הימים נהרו אלפי בני נוער מארצות הברית לישראל לעבוד כ"מתנדבים" בקיבוצים. לאחר השלמת לימודיה באולפן לעברית, עבדה ברפת והכירה את שמעון. מכאן קשרה את גורלה עם קיבוץ שובל והקימה משפחה עם שמעון. המשפחה התרחבה עם הולדתם של אילנית, של אבי ושל אלה.

לאחר לידת בתה הבכורה, חלתה במחלת לב שממנה סבלה עד מותה בשלושה בינואר 2013 והיא רק בת שישים ושבע.

מרים אהבה את חיי הקיבוץ וחשבה שזו המצאה גאונית.

את חייה בקיבוץ הקדישה לעבודה במעבדה בבית ספר מבואות הנגב ולאחר מכן במשרד הדואר של הקיבוץ. היא אהבה לבשל ולאפות והתנדבה לתרום ממטעמיה בכל אירוע מבלי שנתבקשה לכך. רוחב לבה ואהבתה לזולת היו תכונות אופי בולטות.

מלבד קשירת גורלה לקיבוץ, נקשר גורלה גם לטיפול בבתהּ הצעירה, אלה, אשר נולדה עם צרכים מיוחדים. היא התעקשה, כמעט עד יום מותה, לגדלה בבית והעניקה לה את התנאים האולטימטיביים לצרכיה המיוחדים.

הנתינה והאהבה שלה למשפחתה – לשמעון, לאלה, לאילנית ואמיתי ולארבעת ילדיהם: סלע, אורי, גיא ונעם ולאבי וזיו וילדיהם ניר ודן (והיד עוד נטויה), היו אינסופיים. הליכתה בגיל צעיר כל כך הם אתגר קשה לעיכול בעבור כולנו.

.

בית אבא עם מרים (סמית) פשלי

הסבים שלי הגיעו לאמריקה עם הגל האדיר של מעל מיליון יהודים שהיגרו לארצות הברית בעקבות הפרעות והפוגרומים ברוסיה ובפולין, בתחילת המאה העשרים. לא הכרתי אותם ממש, והמעט שאני יודעת עליהם הוא מהסיפורים והאגדות שהלכו עליהם במשפחה.

סבא מצד אבא נולד בלטביה, הגיע בשנת 1905 לניו אורלינס והתפרנס מכל הבא ליד. הוא חסך קצת כסף, קנה סוס, נדד איתו ברחבי נהר מיסיסיפי, הגיע בסירת נהרות למיניאפוליס והמשיך בנהר מינסוטה. לאחר זמן מצא את עצמו בעיירה גרניט פוֹלז, ושם הקים מגרש לאיסוף גרוטאות מתכת.

סבתא מצד אמא, מוצאה מפולין, מהעיר ימפול. היא הייתה כבר נשואה כשהגיעה למיניאפוליס. בעלה התפרנס מתיקון מטריות ונפטר בגיל צעיר. מוצאו היה מרומניה.

בגרניט פולז, עיירה בת כאלפיים תושבים בלבד, הקים סבא משפחה וביסס את עסקי הגרוטאות שלו ועסק גם במכירת חלקי חילוף. בחורפים הארוכים והמושלגים של מינסוטה, היו שלושת האחים סמית יושבים ליד האח וממיינים את חלקי הנחושת והמתכת. ציידי החיות שבסביבה היו מביאים את צֵֵידם וסבא היה פושט את הפרוות, מטפל בהן ומייבש אותן. אני זוכרת פרוות של מינקים, של שועלים ושל סמורים שהיו תלויות במחסן שלו לייבוש.

כילד, ועד גיל שמונים ותשע, אבא אהב לדוג, בקיץ וגם בחורף, דרך חורים בקרח. ביום הראשון של עונת הדייג הוא אפילו לא הלך לבית הספר. הוא העביר את האהבה שלו אלינו. למדנו לאהוב להיות בסביבה היפה של הטבע: לא חשוב אם היו בה דגים או לא. עיקר ההנאה הייתה לשבת בשקט, לדבר ולחכות בסבלנות. האהבה הגדולה של אבא שלי הייתה מסעות דייג לאזורי הפרא בקנדה.

משגדלו הבנים, נסעו למיניאפוליס, שם הייתה קהילה יהודית מבוססת, למצוא להם שידוך. ההורים שלי התחתנו ב-1941 וחיו בגרניט פולז. אבא עבד במפעל המשפחתי. חודשים ספורים לאחר הנישואין הוא גויס לצבא.

עם כניסת ארצות הברית למלחמה, אחרי התקפת היפנים על נמל הפנינים, היה אבא כבר מעבר לגיל גיוס החובה וכבר היה לו בן בכור. הוא התנדב בכל זאת לשירות צבאי ונשלח לאנגליה. הוא שרת בחיל האספקה, שעסק בלוגיסטיקה האדירה של הכנת הפלישה לנורמנדי. היה לו מזל והוא לא נחת עם חיל החלוץ של היחידה שלו, שכן רבים מהם נפלו בקרב כמה ימים לאחר יום הפלישה. גם אבא ידע מהן הפגזות וחפירת שוחות בקצב מטורף כדי לשרוד.

אבא היה אדם עליז, טוב לב ואהוב על הבריות. ארבע שנים עשה בצבא וכל יום היה כותב מכתב הביתה. עם תום המלחמה, הוא חזר לגרניט פולז לעסק המשפחתי. המשפחה גדלה. היינו שני בנים ושתי בנות. בני משפחתי המורחבת (5 משפחות) היו היהודים היחידים בגרניט פולז. כשגדלו הילדים, אמא רצתה לעבור למיניאפוליס, כדי לחזור לקהילה היהודית ולחנך את הילדים בסביבה יהודית. עברנו לשם בשנת 1956. הייתי בכיתה ה' ולמדתי בפּבּליק סקוּל. הבית שלנו היה בסביבה יהודית ומול בית הכנסת. אחרי הלימודים למדתי שם ב"תלמוד תורה".

הקהילה היהודית במיניאפוליס הייתה קונסרבטיבית ומגובשת. כולם הכירו את כולם והדלתות היו פתוחות לכל. בית הכנסת היה המרכז החברתי. הצעירים נפגשו בערבים. בימי שישי היו ריקודי עם. אמא ניהלה בית שומר מסורת וכשרות והייתה פעילה גם בקרב הנשים בבית הכנסת.

אחרי הלימודים באוניברסיטה, במגמה לטכנולוגיה רפואית, עבדתי כשנה וחצי במעבדה בבית חולים. אחרי מלחמת שש הימים נהרו אלפי בני נוער מארצות הברית לישראל, להתנדב לעבודה בקיבוצים ובחקלאות. גם אני נסחפתי בזרם ובעזרת "שירות לעם" של הסוכנות היהודית בארצות הברית הגעתי לארץ. חשבתי לעבוד כאן שנה בבית חולים הדסה בירושלים, אך קודם לכן הייתי צריכה ללמוד באולפן וכך הגעתי לאולפן בשובל, לידיהם הנאמנות של רוביק גאון יהודית כפרי ומרים יוסף. העבודה ברפת, הלימודים והטיולים של האולפן מאוד הרשימו אותי. כולם כל-כך פירגנו וניסו להקל על קליטתנו. אהבתי את העבודה ברפת ואת החברים בקיבוץ.

אחרי שפגשתי את שמעון, קשרתי את גורלי לשובל וכאן נולדו לנו אילנית, אבי ואלה.

הורי נהנו לבקר בשובל, להכיר ולבקר את החברים, לעבוד קצת כשהיה אפשר ולהשתתף בחגים של קיבוץ. אבא נפטר לפני ארבע שנים. לאמא היה אירוע מוחי לפני שנתיים והיא עברה לגור עם אחותי בקליפורניה.

כשבאו לאסוף כספים לישראל, אבא שלי תמיד אמר: "אני כבר תרמתי את הבת שלי." היה לו חוש הומור ואני לא ידעתי אם זו הייתה בדיחה או לא, אבל אני יודעת שהוא היה מאוד גאה על כך שבאתי לישראל וגרתי בקיבוץ.

ראיין וכתב: שמעון אגסי

שובעלון 18 ; מאי-יולי 2004

 .
 
 
 
 


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה

פשלי מרים



מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות