דפי הנצחה

דברים בלוויה

דברי רונה פוירינג, מזכירת הקיבוץ

ברק-בֶּרקוֹ – בנם הבכור של צביקה זִכרו לברכה וצילה, נולד בחודש מאי, שנת 1970. בהמשך נולדו עדי וזוהר זִכרו לברכה.

ברק – דרכך לא הייתה קלה, ורצופה באתגרים כבר בשלבים מוקדמים לחייך.

כשהיית נער צעיר – איבדת בפתאומיות את אבא צביקה – אירוע שהשפיע עליך קשות וטלטל את המשפחה כולה.

ואז הגיעה הפרידה האיומה מזוהר. כל מה שעד אז היה נראה כבטוח ותמים, התהפך פתאום.

רכבת ההרים של חייך חוותה סערה גדולה.

למרות שחלק גדול מחייך לא היית בשובל, ליבך תמיד היה כאן. במבט נבון, בחידודי לשון ובתחומי עניין יוצאי דופן ניסית לפלס לעצמך דרך, למצוא את מקומך ולהרגיש שייכות.

הקפדת להגיע, להיות נוכח. ובמיוחד לאחר שנולדו האחיינים – לא ויתרת, ויחד עם עדי והילה נוצרה מערכת יחסים מיוחדת שלך איתם – היית גאה בהיותך דוֹד.

לאורך השנים ליוו אותך אנשים רבים ובעלי תפקידים כאן בשובל. קשר מיוחד – עמוק ומשמעותי היה עם חנוך זיו ועם ניב סתיו – שהגיעו אליך לכל מקום שבו היית ואושפזת.

בשנים האחרונות התמודדת עם אירועי בריאות וכנגד כל הסיכויים – יכולת להם.

הייתה בך צניעות והסתפקת במילה טובה ובחיוך כדי להרגיש קצת יותר טוב.

בחודשים האחרונים, הדרדר מצב בריאותך מאוד ורבו ימי הסבל.

צילה, עדי, הילה וכל המשפחה – כולנו משתתפים בצערכם.

ברק – תם המאבק על החיים והגיעה שלווה לנפש ומנוחה לגוף.

יהיה זכרך ברוך.

(קראה ליאת פז-קוברסקי)