Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9916220

צור קשר

noas@shovall.biz

שלח דוא"ל

 

דף הנצחה למנדלסון שמואל ז"ל
(26/03/1921 - 02/05/2017)     (  -  )

.
 קורות חיים – כתב גדעון

אבא חי תשעים ושש שנים שלמות. אני רוצה לספר עליו מעט לאלו שלא הכירו אותו.

אבא נולד במרץ 1921 בברלין, גרמניה, לאריך ואלזה מנדלסון, אח להנס יואכים. הימים היו ימי רפובליקת ויימאר, היטלר כבר החל אז בגיוס תומכים לאידאולוגיה הנאצית באזור מינכן בבוואריה. את ימי הילדות, היסודי והתיכון העביר אבא בבתי ספר ציבוריים בברלין. הזמנים נעשו קשים יותר ויותר עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933. אחרי ליל הבדולח נעשו החיים בגרמניה בכלל ובברלין בפרט כמעט בלתי אפשריים ליהודים. אבא לבדו הבין שהוא חייב לעזוב ולברוח מגרמניה. הוא הציע לאחיו לברוח אתו, אך אביו לא אישר לו מחשש שלא ישרדו וחשב שיותר בטוח להישאר בגרמניה. בשלהי שנת 1939, בגיל שמונה-עשרה, חבר, יחד עם עוד נערים יהודיים שהחליטו להימלט מגרמניה, לסוכני המוסד לעליה ב׳ של ארגון ההגנה, עזב את ברלין ובדרך לא דרך הגיע לנמל טולצ'ה שברומניה. שם, בשנת 1940 עלה על ספינת המעפילים 'פסיפיק' ושט לארץ.

בהגיעו לישראל נעצרה הספינה על ידי כוחות המנדט הבריטי וכל נוסעיה הועברו לספינת מעפילים אחרת, ה'פטריה' שעגנה מול חופי חיפה ועמדה להישלח כשהיא עמוסה באלפי עולים לגלות באי מאוריציוס.

בעשרים וחמישה בנובמבר 1940, על מנת למנוע את גרוש ה'פטריה', פוצצו חברי ההגנה מטען נפץ בדופן הכפולה לכאורה של הספינה. לרוע המזל המטען היה גדול והדופן לא הייתה כפולה. ה'פטריה' טבעה תוך פרק זמן קצר, לוקחת אתה למצולות מאות עולים. אבא נפל למים, והוצל על ידי חיילים אוסטרלים שנכחו במקום. הניצולים נשלחו למאסר במחנה עתלית.

אבא שהה כשנה במחנה. בתקופה זו למד עברית והצטרף לתנועת 'השומר הצעיר'. לאחר השחרור מעתלית הצטרף אבא לגרעין 'אילת' בנתניה והחל לעבוד ביישובי הסביבה בסלילת כבישים, בבנייה ובחקלאות תוך המתנה לעליה על הקרקע.

לפני כשבעים ואחת שנה, בערב יום כיפור 1946 עלה אבא עם גרעין שובל על הקרקע במקום שנקרא אז ״ביר זאבלה״,

יש מאין קיבוץ שובל הוקם. יחד עם שובל עלו באותו לילה על הקרקע עוד עשרה קיבוצים ומושבים במה שיקרא כמבצע אחת עשרה הנקודות, מבצע שקבע שהנגב הצפוני יהיה חלק ממדינת ישראל שבדרך.

בקיבוץ המתחיל עבד אבא בבניין ובחקלאות. הקיבוץ גדל והתעצם, קלט אנשים נוספים והתבסס. בשנת 1956, דרך חבר משותף, הכיר אבא את אמא שהייתה אז הגיזברית של קיבוץ רשפים, והיא הצטרפה אליו לקיבוץ שובל.

בתחילת שנות השישים נולדנו יוחנן ואני. בתקופה זו עבר אבא להנהלת החשבונות של הקיבוץ שבה עבד שנים רבות. בסוף שנות השבעים עבר למטבח ושימש כאקונום שנים רבות עד שפרש לגמלאות.

לפני שבע עשרה שנה נפטרה אמא ממחלת הסרטן כשאבא מטפל ותומך בה עד הסוף. אחרי תקופת התאוששות והסתגלות הכיר אבא אזרה ממשמר הנגב והם היו בקשר עד ימים אלה. היה לאזרה ולאבא קשר נהדר שנתן לאבא המון כוח ובריאות טובה.

זקנתו של אבא עברה עליו, בסך הכול, בבריאות פיזית ומנטלית טובה. בגיל שמונים ותשע היה האדם המבוגר ביותר בסורוקה שעבר ניתוח מעקפים, ניתוח שממנו יצא ״כמו חדש״.

לאחר הניתוח אבא עבר לשיקום בבית 'אשחר' שם נשאר עד סוף ימיו, בהתחלה על בסיס יומי ואחר כך באופן מלא.

אבא יכול להיות גאה, כמי שהתחיל בימים שסוס ועגלה עוד היו כלי התחבורה העיקרי, הוא זיהה בזמן את האיום הנורא מהנאצים, עזב לבדו את משפחתו כשהוא נער, עלה לישראל שהייתה מדבר רחוק ומסוכן והקים כאן יחד עם אחרים קיבוץ ומשפחה לתפארת.

אבא עזב אותנו בעידן האינפורמציה, עידן בו כולנו מחוברים לענן עשרים וארבע שעות ביממה, כאשר המכונית כמעט אוטונומית וסייבר אנשים משודרגים נמצאים מעבר לפינה. זוהי כברת דרך יפה למספר מחזורי חיים, אבא הספיק את כל זה.

יהי זכרו ברוך

תוספת (שלא נאמרה בלוויה):

אבא שימש כמודד הגשם בשובל ומהוותיקים בישראל, הוא היה בתפקיד כשישים שנה, בשנים טובות וברוכות ובשנים שחונות. השעה 08:00 הייתה ציון דרך בכל יום סגריר והציפיה לבשורות טובות הייתה ועדין היא נר לרגלינו.

או כדבריו- "כפקיד ממשלתי עלי לדייק, בזמן המדידה ובכמויות."

 לזכרו של שמואל מנדלסון – גונן רייכר, מזכיר הקיבוץ

שמואל נולד בברלין, בחודש מרץ שנת 1921, בן בכור וראשון מבין שניים.

לארץ ישראל עלה שמואל לבדו. בגיל תשע-עשרה כבר ידע לנתח היטב את הקורה סביבו. ראה בבירור כי עתיד ליהודים בגרמניה – אין וכי סכנה גדולה אורבת שם. כל משפחתו נספתה בשואה וגם שמואל עצמו ניצל בנס כששהה על סיפון ה'פאטריה' ולא בבטנה ברגע שבו פוצצו אנשי ההגנה את המטען שהטביע את הספינה על כל יושביה.

איכות המחשבה, כושר הניתוח והמבט הצלול אפיינו את שמואל כל ימי חייו, וגם בעת האחרונה, בגיל מופלג ביותר, ידע לקרוא היטב את העיתון כמו גם את המציאות בעולם הסובב אותנו.

את המבט הצלול ליוותה אצל שמואל גם מנה גדושה של חוש הומור ממוצא גרמני. שמואל היה חבר בצוות ההווי של הקיבוץ, זמר במקהלה ורקדן בלהקת השרלה המיתולוגית.

כל אלו חיו אצלו יחד עם ידע עולם נרחב, עומק אינטלקטואלי וידיעת שפות. שמואל הבין את העולם בגרמנית, צרפתית, אנגלית, לטינית, יידיש ועברית. אלו יכולות שהיום יש רק למתי מעט ושמואל אחז בהן בטבעיות כמו גם בצניעות.

צניעות וענווה אפיינו כל כך את דרך חייך. להסתפק במועט, לא לבקש ולא להזדקק לעזרה, מאף אחד ובשום נושא. בקשת תמיד (ואולי ניסיון חייך הוא שלימדך) לסמוך על עצמך ועל עצמך בלבד.

יוחנן זוכר איך רגע לפני ניתוח מעקפים בגיל שמונים ותשע ראה על פניך סימנים שחורים – אתה נפלת על פניך ולא סיפרת לאיש – לא רצית להטריד. אמרת שזה כלום.

ואך את בניך אהבת. סמכת עליהם. הם שלקחו אותך לבדיקות, הם שליוו אותך לאורך כל הדרך. את בניך, ואת כלותיך. שמחת כשבאו לבקר. חיכית להם ואהבת לבלות איתם.

את בניך אהבת ואת כלותיך ונכדיך. אהבת את אידה. חייתם יחד שנים רבות. הוצאת אותה מקיבוץ רשפים ובניתם כאן בית קטן לעצמכם. ובשנים האחרונות קבלת עזרה רבה כל כך מאזרה – קבלת ונתת, והכל בצניעות שלך המטובלת גם בהומור מיוחד – מי שראו אתכם מקרוב ומרחוק נהנו תמיד ממראה העיניים.

תודה לך אזרה שידעת לעזור כך למי שסלד מקבלת עזרה. תודה גדולה אומר בשם כולם לצוות הרחב של בית אשחר. קיבוץ שובל מודה לכולכם על עשייתכם היומיומית, המבורכת.

קבוץ שובל היה בית לשמואל והיה לו כמשפחה. שמואל היה גאה בקיבוץ כפי שהיה, שלם עם השינויים וההתחדשות, הכול לפי רוב המעשים. לעצמו לא דאג ותמיד היה חשוב לו שהחברים יהיו מרוצים.

נוח בשלום על משכבך שמואל.

שנים רבות כל כך עשית ופעלת ונתת ודאגת.

עתה הגיע זמן לנוח.

יהי זכרך ברוך.

אייר תשע"ז מאי 2017

 דברי אזרה גולן:

שמואל שלום,

מכתב זה לא רלוונטי בעבורך אך הוא עוזר לי להתמודד עם האָבדן.

נפגשנו בשנת 2004, לפני שלוש-עשרה שנים.

הייתי אחרי ניתוח סרטן, זקוקה לבן זוג ולאהבה (לאחר מות בעלי), אתה נענית מהר ולעניין. כנראה שגם לך זה התאים.

היחסים התפתחו מהר ובעוצמה, סימן נוסף לצורך של שנינו בזוגיות.

הפתעת אותי כשנסעת יום שלם לפגוש אותי בצפון כששמרתי על נכדי והיו עוד הפתעות כאלה במהלך השנים.

לא הרבית במילות חיבה ואהבה אבל הראית זאת בכל הזדמנות, עכשיו אתה מבין כמה קשה הפרידה.

במשך השנים התגלו גם קשיים אך אנשים ותיקים כמונו לא מתייאשים. בררנו הכול "פנים מול פנים".

היה לך כלל "יקי" – "תלונה מגישים עשרים וארבע שעות אחרי ההתרחשות".

זה הגיוני מאוד ונותן אפשרות למחשבה שנייה ולשיחה יותר הגיונית ופחות רגשית.

השנים שלנו עברו בנעימים עם הרבה שיחות ודיבורים.

נהניתי "מההרצאות" שלך וגם למדתי הרבה.

הקושי היחידי היה מצבך הבריאותי שהלך והתרופף במשך השנים.

הסוף היה צפוי ובלתי נמנע ובכל זאת כואב.

 דברים אישיים- טובה הר שלום

שמוליק, תרשה לי על קברך הטרי לקרוא לך כך כמו בכל השנים.

ליוויתי אותך בחודשים האחרונים, ליבי נחמץ. בביקורי האחרון, לא בטוח שהכרת אותי, בין נמנום לנמנום אמרת לי דברים לא כל כך ברורים. ידעתי שהזמן לא מטיב אתך. קיוויתי לעוד ביקור. במקום זאת אני עומדת מעל הקבר הטרי ונפרדת ממך. במילים ספורות אספר על הקשר שהיה בינינו בשנים האחרונות.

יחד יצאנו למסע החיפושים לאתר את מקום קבורתו של אבא שלי.

בעזרתך האין סופית, בשקדנות 'ייקית', בתרגומים, בכתיבת מכתבים במכונת הכתיבה שלך בלי להתעייף ובסבלנות אין קץ מצאנו את קבר האחים שאנדרטה מוצבת מעליה, במזרח גרמניה בעיירה REBSDORF.

יענקל'ה אמר קדיש יתום ואני הדלקתי נר נשמה.

הכל בזכותך.

תודה לך מכל הלב,

טובה

.
 דברים אישיים – יוחנן

גדלנו בקיבוץ של פעם שבו הייתה לינה משותפת וצורת החיים הייתה מעט שונה מהמקובל היום. את רוב זמננו בילינו בחברת בני גילנו שחלקם נמצאים איתי כאן היום.

למרות הניתוק המובנה בינינו ובין ההורים נוצרו יחסי קרבה אבל מסוג קצת שונה. בבית אמא הייתה האישה הדומיננטית ואבא לקח את תפקיד המפשר והאיש 'הרך". גדלתי בתחושה של הורים דואגים ואוהבים ומצד שני הורים עם ציפייה להגשמה עצמית ותרומה לחברה הקיבוצית ולמדינה.

לאחר מותה של אמא בסוף המילניום התהדקו הקשרים עם אבא גם מתוך תחושת האחריות בעבור ההורה שנותר וגם כדי לעזור לאבא להתגבר.

המשכנו להתקרב לאחר ניתוח הלב הפתוח שאבא עבר בגיל שמונים ותשע. מאז התחלתי להבין שסוף תקופה מתקרב ורציתי למלא עד כמה שיכולתי את עצמי באבא ולאפשר לו להיות אתנו (איתי ועם גדעון).

בחודשים האחרונים של חייו דאגנו לנוכחות מוגברת כאשר תחושת הסוף ריחפה מעל כעננה. ההכרה וההבנה שאבא מסיים את חייו לא הייתה פשוטה אבל התקופה הארוכה, יחסית של ההכנה עזרה לי בתהליך הפרידה האישי ממנו. אני מרגיש שנפרדנו כהלכה ואין לי תחושת החמצה.

אבא היה גיבור בעבורי, בצורת ההתייחסות אלי ואל גדעון, באמון שהוא נתן בנו, בפיקחותו ובחוכמתו, ביכולת הניתוח האנליטית, בסקרנות למידע בכל תחום, בידע האדיר שלו, בחוש ההומור ובאהבתו אלינו.

אבא נפרד מאתנו בבוקר יום העצמאות השישים ותשעה של מדינת ישראל, בשנתו כדרך הטבע.

אהבתי ותמיד אוהב אותך אבא.

.




הוסף

""
קציר אביבה


< חזרה לאתר הנצחה

מנדלסון שמואל



shoval abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות