חוה רר נולדה בשנת 1929 בבלגיה, שבה שהו הוריה במסגרת לימודיהם. אביה נפטר בגיל צעיר והיא גדלה בבית יתומים עם אחותה ואחיה.

פרוץ מלחמת העולם השנייה תפסה את אמא כילדה. היא הייתה בגטו בודפשט, שם ניצלה את המראה המיוחד שלה כדי לחמוק לעיר החופשית ולהבריח מזון לתוך הגטו.

בשנת 1946 עלתה אמא לישראל באניית המעפילים "כנסת ישראל". האנייה נתפסה על ידי הבריטים וכל נוסעיה גורשו לקפריסין, שם שהו כעשרה חודשים. בתום תקופה זו הגיעה אמא לעתלית, שהתה שם כשמונה חודשים, עסקה בהדרכת נוער ובהמשך הגיעה לכפר הנוער בן שמן.

כבת הגרעין ההונגרי הגיעה לקיבוץ להבות הבשן. מאוחר יותר, הצטרף הגרעין לקיבוץ שובל שבו הכירה את ג'ו, בעלה.

בשנת 1951 יצאה חוה ללימודי גננות ב"מכללת אורנים" ובמשך כעשרים שנה עבדה כגננת בחברת הילדים של הקיבוץ. הייתה הגננת שגידלה את בני מחזור הילדים הראשון של שובל.

חוה הקימה את הכל-בו הראשון בקיבוץ ואחר כך את ספריית הילדים המהווה, עד היום, היכל תרבות וחוויה מושלמת לכל מבקריה. עם הספרים ניהלה חוה רומן במשך כל השנים: קוראת, מקריאה לילדים ולנכדים ותמיד דואגת שכולם יקראו, קונה, מחליפה לכולם ספרים, כי זה חשוב: מעשיר את השפה, מפתח את הדמיון ובונה את החיים.

את חוה אפיינה, יותר מהכול – הנתינה; הצורך העמוק שלה לתת, לתרום, להיות שותפה מלאה בפעילות של חברת הילדים, בארגון אירועים לחברים הוותיקים בקיבוץ יחד עם הצוות – כל אלו ניכרו בפועלה.

עשרות כובעים חוה מחליפה ומגוונת: אמא, רעייה, חברה, גננת, ספרנית, סבתא, חותנת. אבל אם נחפש את ההגדרה המדויקת חוה היא, ללא ספק, סבתא דאגנית ברמה הכי מובהקת. דאגה לארגן לכל אחד בדיוק את מה שהיה צריך, דאגה להכין לכל אחד את העוגה שאהב (וכולנו מתגעגעים לעוגות שלה).

חוה וג'ו אהבו לטייל ואת אהבתם זו העבירו לילדיהם ולנכדיהם.

לחוה וג'ו ארבעה ילדים: כרמית, מרב, רויטל וינאי – שאותם גידלו במסירות וליוו אותם לכל דרכם – החתונות, לידות הנכדים ולידות הנינים. כיום ינאי ממשיך את דרכם וגר בקיבוץ שובל.

כולנו מתגעגעים, יהי זכרה ברוך.