הספד בלוויה – רותי

אמא אהובה שלי,

כשאלוהים ברא את המילה אמא – הוא לבטח חשב עליך – התגשמות המושג במובנו הטוב, השלם, המחויב, הנותן בלי גבול והחרד כל הזמן.

אם תשמע הקריאה אמא – הראשונה להסתובב – הרי שתהיי זו את.

אמא שאינה מתנערת מהעול השמח שנפל בחלקה. היית לנו אמא – אך לא רק שלנו, ילדייך הביולוגיים, אלא גם לרבים אחרים – אלה שליווית את צמיחתם וגידולם, וחייך שזורים בחייהם. היית להם אם שנהגה בם בכבוד, בהקשבה וברכות שאין גדולה ממנה – תשומת לב אינסופית שעטפה את כולנו בשמיכה רכה שהייתה שם תמיד לעטוף אותנו ברגע שנחפוץ.

את משא האמהות התחלת בגיל שבע, עת התייתמת מאמך שנפטרה בלידתו של אחיך – שנספה לימים בשואה, יחד עם כל המשפחה הענפה. הגורל לא תמיד פינק אותך – השנים הארוכות והקשות של המלחמה הותירו אותך לבד בעולם, אך מוקפת בידידות ובחברות נפש שלימים חלקן הפכו לאחיותייך – לדודות המיתולוגיות שלי – דודות מבחירה. היו לך קשרים שהשכלת לטפח עד יומך האחרון, והפלאת לשמור את הקשר עמן, חרף מהמורות החיים. כך, בלווי המשפחה החדשה שיצרת לך יצאת אל מסע החיים בארץ חדשה.

נולדת עם מתנה גדולה – תבונת כפיים שאין דומה לה – כשרון לבצע, בשלמות כל מטלה עד תום, ביעילות ובזריזות. כישורים אלה סייעו לך בכל תחנות חייך – דרך האקציות של מנגלה במהלך המלחמה ובהמשך בדרכך בקיבוץ.

השלב המאושר בחייך החל עם הגיעך ארצה ובהמשך – לקיבוץ בראשיתו בעין התכלת. אבא מיד התאהב בך מעל הראש, והיה כעיוור – אפילו לא שם לב שידייך אינן שוות. תמיד סיפרת לנו שהבטחת לעצמך שהאיש שלו תינשאי לא יהיה משם – אדם שאינו נושא על גבו את שק המכאובים שהיה מנת חלקך, שעולמו יהיה תמים ושלם, אופטימי ובעל אמונה – כך היה אבא, ואת זכית להיות אהובה ונאהבת – נישאת על כפיו. היו לכם שנים נפלאות של שותפות מלאה, של עשייה, של הבנה עמוקה ושל הקשבה אינסופית של אבא לסיפורים שלך, שהרי היית Story Teller נהדרת.

ארגנת לעצמך עולם קטן ומופלא – שבו סדר מופתי, שיווי משקל ובעיקר פתיחות ושמחה. אהבת לארח בביתכם אנשים לכוס תה עם עוגה. ממרחקים ומכל העולם פקדו אנשים את ביתכם בידיעה שפינוק שופע מחכה להם. גם מושג ה- Breakfast Club היה ידוע מחוץ לגבולות ישראל.

הרבה אהבות ונתינה ברוכה העשירו את חייך. האפייה הייתה מזור לנפשך. כל עוגה – יצירה בפני עצמה, כשאת כל פעם מפתיעה אותנו עם מתכון חדש שקראת בעיתון. ומעל לכל הריח המתוק שהבית נמלא בו ושאפף את כל הסביבה, והכול התגמד מול הצורך שלך לתת ולחלוק עם הסובבים עוד פרוסה של טעם של בית.

אמא, תמיד היית אדם וורבלי עם כושר ביטוי נפלא. שעות ישבתי מדי שבוע והאזנתי לסיפורים שלך. סיפרת על הבית ועל הנופים בם עברה עליך ילדותך – על היערות העבותים, הירוק בעיניים, השדות המוזהבים ועל שדרת הדובדבנים שבדרך. מרוב סיפורים כבר הכרתי כל דובדבן באופן אישי. ובכל זאת חשבת שאיני מקשיבה טוב דיי. כבר איני צריכה לבקר בפולין – גיא ההריגה של משפחתנו, משום שאני מכירה היטב את שדותיה ואת הנוף האנושי שסבב אותך.

מעטים יודעים על התקפי הצחוק שלך – שלא ניתן היה לעוצרם עד שהבטן כאבה.

אהבתך הגדולה הייתה לטבע ולצומח – כבר נהיית מומחית למחזור הזרעים בטבע. וכך, עם השקיה חופשית שינית סדרי בראשית. הצבעים והיופי המשכר שהקפת בו את עצמך היו אספקלריה לנפשך אוהבת היופי והאסתטיקה. לבטח, אם נסיבות חייך היו שונות, היית משאירה לנו כמה ספרים בתחומים שלהם הקדשת את חייך:

סידור פרחים – גם כשאין פרחים

היגיינה של הפה – לפעוט ולקשיש

מחזור הזרעים בטבע על פי נעמי ס.

זהו ספר חייך.

היית לנו למופת – לילדייך, לנכדייך ולנינייך.

אהובה שאוהבת בלי גבול.

אני שמחה שאמרנו לך זאת לאורך כל הדרך .

שלך, רותי