Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9916220

צור קשר

noas@shovall.biz

שלח דוא"ל

 

דף הנצחה לסקורניק (לבית בלום) מינה ז"ל
(01/03/1898 - 02/05/1976)     ( אדר תרנח  -  ב אייר תשלו )

 
 אמהּ של מלה ז"ל. חייתה בשובל עם בעלה יעקב משנת 1961.
 
 הספד בלוויה:

אימא של מלה, כך קראנו לה. מעטים מביננו ידעו את שמה הפרטי. עממית, פשוטה, מאירת פנים, תמיד סיפור או אנקדוטה בפיה. ידעה צרות רבות בחייה. פעמיים החליפה מולדת ובית. שכלה בת, אלמנה בשנותיה האחרונות ויחד אתה איבדנו את היקר ביותר, את חיימיטו שלנו. לא נדע מאין שאבה כוח לאחר מכה כזו לתמוך ולעודד את מלה ומשה. מי כמוה ידע שכול מהו. היא לא הרכינה ראש, והמכות כאילו לא יכלו לה. אסירת תודה הייתה כשבאו לבקרה בחדרהּ או כששאלנו והתעניינו בשלומה כשנפגשנו על השביל.

מופלאה הייתה הידידות בין מלה לבין אמהּ. היה בזה הרבה מעבר לחובת בת לאמהּ. היה קשר, היה דו-שיח, הייתה חיבה – אשריה שזכתה לכך והייתה זו נחמה פורתא.

בשנה האחרונה לא הייתה בריאה. בעקבות ירידה חדה בראייה נאלצה להפסיק לעבוד בקומונה בפינת תיקוני היד. אימא סקורניק ופינת תיקוני היד בקומונה היו שייכים להווי הקומונה ונדמה שעד היום לא תפס איש את מקומה.

אימא סקורניק שמרה על חיוניות ועל הופעה מעוררת כבוד. תמיד נקייה ומסודרת, בגדיה בטוב טעם – רק לא להיכנע, לא לכופף את הראש. כאילו כך קראה תיגר על הגורל. וכך עד הסוף.

אימא סקורניק נאספה אל עמיה והיא בת שבעים ושמונה במותה.

אימא סקורניק מובאת למנוחת עולמים ביום הזיכרון לחללי צה"ל ובכך נייחד לה מקום מיוחד בליבנו ובזיכרוננו.

יהיה זכרה ברוך..

.  
  ראיון עם מלה - ראיינה יהודית אגסי:
 אימא נולדה בעיירה מקוב מזוביצק שבפולין בשנת 1898. היא סיימה בית ספר יסודי ותמיד סיפרה שהיה חוק פולני או גרמני שאפשר ללמוד רק לילד אחד מכל משפחה. איכשהו היו מקבלים גם פרטיים. הם היו לומדים כמה שנים ואחר כך היו שולחים ילד נוסף כי היו במשפחה חמישה ילדים.

סבא סחר בדברים רבים. גם בתבואה. אפשר היה להגיד שהיה ממעמד גבוה יותר מבחינה כלכלית. היה במצב טוב מבחינה כלכלית.

הם התחילו 'לצאת' בגיל חמש-עשרה. גם אימא הייתה פעילה מאד בתנועה הציונית. שניהם היו ציוניים. אימא הייתה ציונית כללית ואבא היה שמאלני יותר והיו ויכוחים רבים בנושא.

הם נישאו בשנת 1919. אבא היה בן עשרים ושלוש ואימא בת עשרים ואחת. בהתחלה גרו, כפי שהיה מקובל, אצל ההורים ומאוחר יותר הוריה של אימא נתנו להם את הבית ופרנסה. במשך זמן מה אבא היה מורה בעיר אחרת כי אצלנו כבר לא היה בית ספר יהודי ואבא רצה להמשיך לעבוד בהוראה. זה היה קשה מאד לאימא ואחרי שחזר ניתנו להם הבית ופרנסה. נולדו להם שלוש בנות.

אחרי עליית היטלר התחילה בפולין אנטישמיות קשה ולאבא הייתה הרגשה איומה. הוא חלם תמיד להגיע לארץ ישראל אבל לא היה בכוחו לממש זאת. בשנת 1936, כשהדברים היו כבר קשים מאד בפולין. אחותי הגדולה למדה בעיר אחרת כי אצלנו לא הייתה גימנסיה, ששם סבלה מאד מאנטישמיות וגם אנחנו, בבית הספר סבלנו לא פחות. גם הפרנסה כבר לא הייתה בטוחה כל כך. אבא אמר "כשיבוא היטלר אנחנו נהיה הראשונים". בשנת 1934 היה איזה קונגרס בארץ ישראל והוא יכול היה להשתתף בו כנציג. הזמינו אותו והוא קיבל אישור. כשביקש אישור גם לאשתו ולשלושת בנותיו סירבו לתת לו ואז מסר את האישור למישהו אחר.


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות