. 

בשנת 1929 עלתה המשפחה הקטנה לישראל, והתמקמה בתל אביב. לטובה אח גדול, דוד ואחות צעירה, שרה.

עם סיום כתה ח, מחליטים הוריה של טובה להפסיק את לימודיה לטובת עזרה לפרנסת המשפחה. טובה מתנגדת ומצליחה להתקבל לפנימיית בן שמן היוקרתית אז, אחרי בחינות והצטרפות לתנועת השומר הצעיר. החלטתה מכעיסה את הוריה שרואים זאת כמרד בהם, ובמשך כשנה אין קשר בין ההורים לבתם. בבן שמן טובה פורחת ומתוודעת לראשונה לעבודת האדמה ולרעיון ההגשמה הקיבוצית.

טובה משאירה סופית את חיי העיר מאחור כאשר היא מצטרפת לפלמ"ח ול"גרעין השלמה" לקיבוץ מעברות. כעבור זמן קצר מחליטות טובה וחברתה, לאה שרטר, שרצונן להקים קיבוץ חדש ויחד הן מגיעות לקיבוץ אילת הנמצא בהכנות וגיבוש בצוק התכלת ליד נתניה. עם עליית 11 הנקודות בנגב (מוצאי יום כיפור 1946), מקים גרעין אילת את קיבוץ שובל ובקבוצת המתיישבים החלוצים גם טובה.

מאוחר יותר הולכים אחיה של טובה בעקבותיה, האח דוד לקיבוץ קדמה (שהתפרק בשנות השבעים), ואחותה שרה לקיבוץ גן שמואל (קיים ומשגשג).

טובה נישאת לאפרים שחר בשנת 1947.

בשנת 1948 נולד בנם הבכור, עמוס. חודשים ספורים לאחר לידתו שולח הקיבוץ את טובה ללמוד טיפול בתינוקות בבית החולים בעפולה. בהשאירה את בנה התינוק בידי הקיבוץ ואביו, טובה יוצאת לשנת לימודים בעפולה הרחוקה, וחוזרת בסופי שבוע לבנה ולבעלה בשובל. עם סיום ההתמחות, חוזרת טובה לקיבוץ ונעשית למטפלת התינוקות הרשמית והמיתולוגית של הקיבוץ; "האורים והתומים" לענייני תינוקות מאז ועד הרבה שנים.

במרוצת השנים מתווספות לעמוס שלוש אחיות – חגית, נאוה ונועה.

טובה ואפרים מגדלים את משפחתם בצנעה, דבקים ומאמינים בכל מאודם בעקרונות השוויון והשיתוף, מעורבים ומשפיעים על הנעשה בקיבוץ ושלמים עם צורת החיים שבה בחרו.

לאחר יותר משלושים שנות טיפול בדורות רבים של תינוקות, טובה מחליטה לפרוש ומצטרפת לצוות המתפרה המקצועית שנפתחה בשובל – "ממש", שם היא עובדת כתופרת עד יציאתה לפנסיה בהיותה בת למעלה משבעים.

למשפחה שהקימה עם אפרים נולדים בינתיים נכדים: אורי ונטע (לעמוס ולרקפת), שי ואיתמר (לחגית ולדודי). טובה ואפרים צוללים לסבתאות באהבה רבה ובהתמסרות גדולה.

בשנת 1985 נפטר אפרים לאחר תאונת דרכים קטלנית, וטובה מתכנסת בעצמה ובצערה, מתרחקת מלב העשייה הקיבוצית אך נשארת אכפתית ונאמנה לדרך הקיבוצית.

המשפחה גדלה ופורחת, נכדים נוספים מצטרפים (ענת, דניאל, נדב, מיכל, גילי) אך גדלים הרחק מהקיבוץ.

בשנת 2004 עוברת טובה אירוע מוחי ונותרת רתוקה לכסא גלגלים ולעזרה צמודה. החיים כתלויה ונסמכת קשים ובלתי נסבלים בעבורה, והשנים הבאות הן שנים של סבל ומצוקה.

בשנת 2009 בין ראש השנה ליום כיפור, כאשר רוחה ומהותה כבר עזבו מזמן, נפטרת טובה ב"בית אשחר" בקיבוץ שובל, הקיבוץ שהקימה, שגידלה בו משפחה ושאהבה עד יומה האחרון.

משפחתה וחבריה נוצרים את זכרה.