Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9916220

צור קשר

noas@shovall.biz

שלח דוא"ל

 

דף הנצחה לוייגרט בנימין ז"ל
(20/12/1924 - 25/03/1985)     ( כג כסלו תרפה  -  ג ניסן תשמה )

.
 
.

חיי הם החיים עם בנימין - חוה

ארבע-עשרה שנים הייתי בבית הורי וכמעט ארבעים שנים עם בנימין.

כאשר בנימין ואני החלטנו לחיות יחד אחרי הרבה טיולים בפרדסי הגדוד בנתניה, נשאתי בתוכי את הכאב העמוק על אובדן משפחתי. לא האמנתי שאפשר לרפא את הפצע. בנימין ואני התלבטנו איך לחיות בלי לשכוח והוא היה זה שציווה עלי את החיים כערך עליון.

צעירים היינו ולמדנו לחיות ביחד. מהר מאד הבנו שזה דבר שצריך ללמוד ושלא נולדים אִתו. היינו אומרים אחד לשני כי אנחנו לא נעבוד בחנות אחת. לא התכוונו לחנות, כי אם לאותו מקום העבודה, או הענף. כל אחד בעבודתו וכך היה תמיד. למדתי את כל רזי הנהגים והייתי שומעת את הסיפורים על משאיות ודרכים, תורים ונסיעות, ובנימין שמע על ילדים ומטפלות.

אביו של בנימין, שהיה איש חכם מאד, שאל אותי אחרי תקופה ראשונה של חיינו המשותפים: "נו, מה שלומך?" וכאשר עניתי לו ששלומנו טוב, הסביר את עצמו יותר: "איך את מסתדרת עם בני, הרי אני מכיר אותו; האם טוב לך?"

כל כך מהר עברו השנים, וכל כך מעט זמן היינו ביחד. נזכרת אני ברופא השיניים הראשון שלנו בצריף השוודי שואל אותי פעם: "בנימין אף פעם לא בבית?" ומיד ענה: "אתם בוודאי לא מספיקים לריב!"

אני לא מאמינה שיש חיים משותפים בלי ויכוחים, וכאשר פעם, אחד הילדים בא לחדר ומצא אותנו בוויכוח סוער, התרגז ואמר שלא בא לשמוע אותנו רבים. קשה היה לנו להסביר שאלה הם החיים וגם כאשר אוהבים, לא תמיד בדעה אחת.

המשפחה גדלה, נולדה תמר ובנימין תמיד בדרכים. זוכרת אני שבנימין חזר אחרי שבוע עבודה בצפון לשובל, נותן לי נשיקה, ותמר דוחפת אותו הצִדה משום שלא זכרה אותו. כל כך מעט היה בבית.

כאשר נולדה סמדר ואחר כך שאול, היה בבית יותר, אבל בכל זאת החליט שענייני החינוך אינם השטח שלו, ואפילו הצליח לשכנע את הסדרן שיש לו "פתקה" מהרופא שלא יעבוד בבית הילדים.

בנימין היה רץ תמיד ומטפל באלף עניינים. האם ניחש שצריך להספיק מהר? מעולם לא עצרתי את הקצב שלו שהיה מהיר מדי בשבילי. זה היה רצונו ואני כיבדתי אותו, גם אחרי שכבר עבר את התקף הלב.

ליום הולדתו השישים סמדר הביאה את ספר השירים של אהוד מנור "לא דיברנו עוד על אהבה", ואני כתבתי לו על הברכה ליום ההולדת: "לא דיברנו עוד על הזִקנה ולא תיארנו את חינה..." בנימין פשוט התעלם מהנושא.

נכון, לא היית צריך ללמוד על הזִקנה, הרי תמיד תישאר צעיר בזיכרון שלנו. אני יכולה לכתוב במשפט אחד את כל שנתת לי בחיים: אהבה בלי גבול, בית, משפחה ענפה שיש בה ילדים ונכדים.

תמיד סידרת הכול ופילסת לי דרך. כן, לפעמים יותר מדי, אבל תמיד חשתי את השותפות הרבה.

בחיים המשותפים שלנו קימצנו בדיבורים. לא היה לנו צורך, יכולנו לנסוע יחד שעות. אתה נהגת ואני מרגישה ביטחון על ידך.

חוברת זו יכולה לספר על חייך, על איש שתמיד אחז את ההגה ביד. לעִתים – פשוטו כמשמעו – כנהג. ולעִתים כיוזם, מפלס דרך, בטיולים, מרכז פעילים במשק ובפעילות חוץ. וכמובן בתור ראש משפחה, אב וסב. אבל על חיינו המשותפים יחד, נדע רק אתה ואני.

שרה הוברט ביום השלושים
 
 


הוסף



< חזרה לאתר הנצחה

וייגרט בנימין



מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות